רס"ב במיל' שאול מויאל ז"ל

הרב צבי אזרחי ראש הישיבה: "חבל על דאבדין ולא משתכחין, שאול מויאל גיבור ישראל הגיע לפני עשור לראיון קבלה אצל אליקים מנהל התיכון במדרשית נעם. מהרגע הראשון נכרת הייתה צניעותו והתנהלותו האצילית והשקטה. רגילים לחפש במורה את הפאתוס יכולת המשחק והתמרון בשיעור, כל אלה לא היו לו לשאול! הייתה לו אישיות שאמרה את הכל, שהובילה את התלמידים אחריו להקשיב ללמוד להעשיר את הידע, כך בשקט כמו מים שקטים שחודרים עמוק נגע בלב של כל תלמיד במסירות ייחודית גם היא שקטה נעימה מובנת מאליה הטביע חותם חינוכי בל יימחה. שאול איש ישר דרך והולך תמים -כפשוטו, עשה הכל ברצינות רבה באופן מושלם ובעקביות נפלאה עד מאד! אישיותו השתקפה בשירים המצחיקים שפרסם בערוץ היוטיוב הפרטי שלו לקראת פורים!!! זה דרכם של אנשי הרוח הרציניים, כשהמצוה היא לשמוח גם אותה מקיימים באחריות וברצינות. שמחים ומשמחים כי כך ציווה הבורא.

אליקים שיוביץ, מנהל המדרשייה, שיתף: “בצער רב התבשרנו הבוקר על נפילתו של המורה היקר והאהוב שלנו שאול מויאל הי”ד בקרב בדרום לבנון. שאול היה אדם ישר דרך, מורה מסור ואיכפתי מאין כמוהו. לימד מדע וטכנולוגיה בעשר השנים האחרונות במדרשית נעם אורט כ”ס. שאול היה מורה אהוב ויקר, יצירתי, ברוך כשרונות, ישר דרך, אשר היווה השראה לתלמידים ולצוות החינוכי. לימד במסירות נפש שכבר לא מוצאים כמוה בדורנו. שאול גיבור ישראל נפל בקרב בדרום לבנון בהגנה על המולדת. תלמידי המדרשיה ימשיכו ללמוד על פועלו ולהנציח את דמותו המופלאה.”

הרב מוטי גולדשטיין, מחנך בצוות המדרשייה, סיפר על שאול הי”ד: "הרב שאול מויאל היה מורה אהוב על תלמידיו, על צוות המורים ועל כל סביבתו. מעולם לא שמעתי ממנו בקורת או תלונה על מורים ואפילו לא על תלמידים. אדם צנוע שראה תמיד את חצי הכוס המלאה. מלא בידע מקצועי ותורני, ואיש שיחה שתמיד נעים היה לשהות במחיצתו. לצאת להתנדב זמן כה ממושך תוך קושי וסיכון, בגיל בו קיים פטור וכאב למשפחה ברוכת ילדים, אין בכך מן התמיהה למי שהכיר את הרב שאול. אוהב הארץ המובהק, שמעולם לא ביטל שיעור או חמק ממשימה. הכל ישר וברור והכל בדרך ארץ וביראת שמים. איש אשכולות היית ידידי, הרב שאול, וחלקנו שעות רבות את הגיגי ליבנו. כתבתי לך לפני החג לשמור ולהישמר והגבת כדרכך בהבעת תודה שזכרתי. מה נאמר וליבנו שבור, ונחמה זוטא על שכעת אתה שם בגנזי מרומים בגן עדן, לצד הרוגי מלכות נוספים ואהובים. נבקש ממך להיות מליץ יושר על משפחתך המיוחדת, על חיילי צה”ל ועם ישראל, על המורים והתלמידים במדרשייה שאהבו אותך כל כך, והקב”ה יאמר לצרותינו די. לך בשלום אחי הרב שאול ותנוח בשלום על משכבך. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים אמן.”

אילת וידברג, חברתו של שאול בצוות המורים במדרשייה, משתפת זיכרון משאול הי”ד: “באחד הימים התפתחה שיחת נשים בחדר מורים שסבבה סביב היתרונות ודרכי השימוש באיי רובוט. שאול הי”ד התערב בשיחה והעיר משהו כמו- “אולי נפסיק לעבוד ומכונות יעשו בשבילנו הכל וזהו”? כמובן שהוא קיבל על הראש מכולנו, שעובדות קשה בבית. הערכתי אותו על האמירה הזו וגם אמירות אחרות כי הן הגיעו בעיני מאותו המקום שמעריך עמל ועבודה קשה. שלא מחפש הקלות ודרכי קיצור. זה מה שאני למדתי ממנו”.

יוני נוס, מורה אותו חנך שאול במדרשייה, שיתף: “שאול היקר היה החונך שלי בשנתי הראשונה כמורה במדרשיה. בצניעות בנועם בעדינות ובמאור פנים בסבלנות רבה ומתוך כבוד שטרם הגיע לי חלק איתי מחכמתו ומנסיונו, סייע לי רבות מבחינה מקצועית ורגשית. החיבוק החם שלו והשיחות הרבות שהיו לנו נחרתו בליבי ולעולם אתהלך ביראת כבוד כלפיו מתוך הכרת תודה ענקית ומתוך הכרה של קמצוץ ממה שהאיש הענק הזה היה וזכיתי להכיר. כמה עניו כך היה גדול מהחיים. צדיק בחייו וצדיק לצערנו במותו. כאליהו עלה בסערה השמימה. אני יכול לומר בפה מלא שהצניעות ופשטות החיים שלו השפיעו עלי באופן מהותי.”
קלוד חסן, מורה לפיזיקה עם סיפור קטן שמלמד שיעור גדול: "פעם סיפרתי לר' שאול זצ"ל שיש לי בעיה עם תלמיד אחד. הוא אמר לי: "תתקשר להורים שלו". הופתעתי ועניתי לו שבכל מוסד שלימדתי תמיד הקפידו שאיש הקשר עם ההורים הוא המחנך, מנהל השכבה או המנהל. וודאי לא המורה המקצועי. הוא ענה לי שכל מורה צריך לשאת על כתפיו את האחריות על כל אחד מתלמידיו, ואין לגלגל אחריות זאת למישהו אחר, מכובד ככל שיהיה… למדתי ממנו רבות. היה איש חינוך ענק שבענקים ואוהב תלמידיו והבריות. אתגעגע אליך חבר יקר".
ועוד הוסיף קלוד מלים מרגשות: "לפני כשנה וחצי אחי הצעיר ממני נפטר ולא הספקתי לקום מהשבעה עליו, רעייתי נפטרה בעקבות ניתוח פשוט. על ר' שאול האהוב אני בוכה ממש כמו שבכיתי על יקיריי. מהיום הראשון שהגעתי למדרשיה הוא ניגש אלי עם החן והחיוך האופייניים לו. הוא נתן לי הרגשה של נוחות. בכל כינוס הוא שמר לי מקום לידו. דיברנו הרבה על הכל. ממקצוע המדעים, דרך שיריו של חנן בן ארי, ועל קרני שומרון, פוליטיקה, צבא, הפרוייקט שתכנן לעשות בגינתו בבית… על מה לא ? חבר טרי, אבל כאילו הכרנו מאז שנולד…".
הרב מרדכי גולדשטיין, ר"מ, ספד לו במלים אלה: "הרב שאול מויאל היה מורה אהוב על תלמידיו, על צוות המורים ועל כל סביבתו. מעולם לא שמעתי ממנו ביקורת או תלונה על מורים ואפילו לא על תלמידים.
אדם צנוע שראה תמיד את חצי הכוס המלאה. מלא בידע מקצועי ותורני, ואיש שיחה שתמיד נעים היה לשהות במחיצתו.
לצאת להתנדב זמן כה ממושך תוך קושי וסיכון, בגיל בו קיים פטור וכאב למשפחה ברוכת ילדים, אין בכך מן התמיהה למי שהכיר את הרב שאול. אוהב הארץ המובהק, שמעולם לא ביטל שיעור או חמק ממשימה. הכל ישר וברור והכל בדרך ארץ וביראת שמים.
איש אשכולות היית ידידי הרב שאול וחלקנו שעות רבות את הגיגי ליבנו. כתבתי לך לפני החג לשמור ולהישמר והגבת כדרכך בהבעת תודה שזכרתי.
מה נאמר וליבנו שבור, ונחמה זוטא על שכעת אתה שם בגנזי מרומים בגן עדן, לצד הרוגי מלכות נוספים ואהובים.
נבקש ממך להיות מליץ יושר על משפחתך המיוחדת, על חיילי צה"ל ועם ישראל, על המורים והתלמידים במדרשיה שאהבו אותך כל כך, והקב"ה יאמר לצרותינו די.
לך בשלום אחי הרב שאול ותנוח בשלום על משכבך. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים אמן."
רחל מאיר, מורה לביולוגיה, מספרת על אסיפות ההורים של המורה שאול הי"ד: "זכיתי לחלוק עם המורה שאול הי"ד פעמיים בשנה את אותו חדר באסיפות ההורים. ליד הדלת היה טור של הורים עם בניהם שביקשו לפגוש את המורה שאול. הם רצו להבין למה הבן קיבל ציון נמוך במדעים, או למה נכתבה לו הערה זו או אחרת. והמורה שאול, בשלוותו המיוחדת, והאמת שהייתה נר לרגליו, פתח את היומן, שבו הכל היה מתועד, וללא אמוציות וללא הטפות מוסר, שיקף לתלמיד אילו משימות ביצע, ומה החסיר, במה הצליח ובמה נכשל. ובעיקר, מה עליו לעשות כדי להתקדם ולהצליח. הכל מתועד, פשוט וברור. בסיום מפגש כזה, היה ברור לתלמיד ולהורים, שהמורה רוצה בטובת התלמיד, והיה ברור לכולם מה יש לעשות כדי להגיע ליעד. כזה היה, ברור, חד משמעי, אבל מתוך שלווה וענווה גדולה. אדם שבעצם נוכחותו השרה על הסובבים אותו יציבות וודאות. תחסר לנו בחדר המורים… תודה לך ! תהא נשמתך צרורה בצרור החיים".
הרב ישראל שווץ, מנהל חטיבת הביניים: "הרב שאול / אחי אהובי / איך עשית את זה? / הסתרת את עצמך כל כך טוב! / צדיק נסתר שכמותך / זה כמה ימים מאז הלכת / והצעיף בו התכסית יורד / כולם מושכים בו… / מגלים אותך / אתה יוצא מאלמוניותך / מולאם / מי היה מאמין / שהאיש הכי שקט בחדר המורים / פתאום כה 'אני שייך לעם' / לא אבית להצטלם / וכעת – מאות אלפים צופים בך שר ורוקד לתלמידיך… / לא סיפרת על משפחתך / וכעת – מדינה שלימה מדברת על עשרת ילדיך! / איך? איך הצלחת להתחבא כל כך טוב? / 'אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ?' / מדי פעם נגלית, חשפת, 'לְבָבִי לוֹ לַחֲשׂף' / כך כששרת לתלמידים: / "אבל יותר מכל דבר בעולם אני אוהב ללמד אתכם' / שיר געגוע ללמידה מקרוב בקורונה / וכך לפני שבוע וחצי כשכתבת לי / 'מסור אהבתי לכולם' / הדהמתני, גילית את הנמצא מעבר לחצי החיוך שלך, 'נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ' / אבל רוב הזמן היית בבחינת 'כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר' / דומני, הרב שאול ידידי, שכמה שלא נגלה אותך כעת / תמיד תישאר נסתר / משום שהיית צדיק נסתר – גם לעצמך / אַתָּה סֵתֶר לִי / תהא נשמתך צרורה בצרור החיים ידידי / מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד / היה מליץ יושר עלינו / הפל תחינתך לפני יושב בסתר: / "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר / אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ"".

בשירות המילואים, שרת שאול בדרגת רס”מ כלוחם בגדוד 8207. בחרבות ברזל התנדב למילואים ובסבב האחרון הוקפץ לגזרה הצפונית סמוך לערב החג. לילדיו הסביר: “אם אנחנו לא נתגייס לקרבי – מי יתגייס? אני גאה בזה שאני הולך להציל את תושבי הצפון”. בהיתקלות בדרום לבנון, יחד עם עוד ארבעה לוחמי מילואים מחטיבה 228 השתתף בקרב הירואי מול מחבלים שפתחו לעברם באש, קרב במהלכו נפל כגיבור ישראל.