סמ"ר סהר מידני ז"ל

סהר הי"ד למד במגמת אדריכלות בביה"ס. תלמיד ערכי ומצטיין. נעים הליכות, עלם חמודות, צנוע, ביישן עם חיוך שובה לב. ילד חייכן, עניו, מנומס, מלא בשמחת חיים ואוהב לשמוח ולשמח. אהוב על הבריות, ילד שכולו לב. סהר חלם להתגייס לקרבי ולשרת בגולני. לסהר היתה יכולת מיוחדת לראות כל מצב באופן חיובי ואופטימי, להתמקד רק בטוב ולהדביק את סביבתו ברוחו הטובה. עם מבט אופטימי ואמונה בלב, קיבל את המצב בחיוך, גם כשהיה מאתגר. ככשאלו לשלומו ענה: "הכל טוב, תודה לאל."

רונית אשכנזי, מורתו לאנגלית של סהר: "את סהר הכרתי בתחילת כתה י׳ וליוויתי אותו שלש שנים. סהר היה תלמיד אהוב בכתה, חיובי, מצחיק ולבבי. תמיד ידע להעלות חיוך גדול על פני חבריו. הלמידה לא הייתה תמיד בראש מעייניו אבל בזכות חוכמתו הרבה, הרצון, ההתמדה והעידוד הוא הצליח למצוא את דרכו. בסבלנות ובעבודה עיקשת, סהר סיים בגרות באנגלית בהצלחה גדולה תוך שמירה על רוחו הטובה וההומור שהפך אותו למיוחד כל כך"

אילנה אוסקר, מורתו לאזרחות של סהר: "סהר, תלמיד יב, שיעור אזרחות, יושב אתה מולי עם פנים ילדותיות ושובבות המביעות לסרוגין גם בגרות ורצינות. נער מלא בטוב לב, בחלומות ובמוטיבציה להגשים אותם. ילד שמח, מפיץ אור. כך תשאר!"

נעמי אייל, מורתו לספרות של סהר: "סהר ה"קפיץ"… ישב בשולחן הראשון ליד דלת הכתה, ילקוט על הגב כל השיעור, מוכן לצאת להפסקה עם השמע הצלצול.נער קסם חמוד, מאיר עיניים ופטפטן… שהיה נרגע באחת, כשאלון המחנך היה נכנס לכתה."

דנה פינור, מורתו לאדריכלות של סהר: "סהר היה תלמיד שלי בכיתה י"א במגמת אדריכלות. ילד שאהב את החיים, תמיד הוא חייך, ושמחת החיים שלו הייתה מדבקת. סהר היה שובב, מלא בהתלהבות ובאנרגיה. כשנכנס לחדר הוא הביא עימו אווירה של שמחה שהאירה את סביבתו והקסם שלו ימשיך ללוות אותנו גם לאחר לכתו. בדרך ארץ ובצניעות, הוא הצליח לגעת בלבבות של כל מי שהכיר אותו. הוא היה חבר נאמן, מישהו שתמיד היה שם בשביל אחרים עם מילה טובה, עם חיוך ועם נכונות להושיט יד. סהר נפל במלחמת "חרבות הברזל", אך זכרו יישאר חקוק בלבי לעד כילד שכולו לב ושמחה, כילד שהעניק אהבה ונתינה לכל מי שסביבו. יהי זכרו ברוך."

ביום 31.3.2022 התגייס לצה"ל לחטיבת "גולני", גדוד 13 פלוגה ב' "זאבי הדממה". למרות הקשיים הרבים בטירונות הוא לא ויתר ולא התלונן, ולאחר שמונה חודשים של טירונות קיבל את הכומתה החומה. סהר היה אהוב על חבריו לפלוגה ובזכות אופיו הטוב וחיוכו התמידי זכה לכינוי "חמודצ'יק".

בשמחת תורה סהר היה במוצב נחל עוז. משהחלה המלחמה הוקפץ לגדר המערכת כדי למנוע את כניסת המחבלים. הוא נלחם בחירוף נפש יחד עם חבריו עד שנפצע מטיל מרחפן ומירי סמוך לגדר. למרות פציעתו רץ למיגונית כדי להגן על החיילים שהתרכזו שם. במהלך הבוקר שוחחה עימו אימו שלוש פעמים. רק בשיחה השלישית סיפר לה על פציעתו, אך הרגיע אותה ואמר שהוא בסדר. בפעם הרביעית שהתקשרה אליו, כבר לא ענה.