רב"ט נעמה בוני ז"ל

נעמה, או כפי שכונתה נעמונת, היתה נערה מאוד ערכית, המחויבת למטרות ולדרך שלה. אחות ליובל, בוגר בית הספר וליאיר, תלמיד בית הספר, בת ליעל ויואב. מלאת נתינה לכל סובביה, בעלת חוש הומור, צחוק מתגלגל וציניות שנונה. ילדה של חסד, בעלת ערכים ומידות, סקרנית, שאספה חוויות טובות והכירה תודה על הקיים. היו לנעמה חברים וחברות רבים שעימם היו לה קשרים עמוקים. היא גרמה להם להרגיש מיוחדים, הקשיבה להם והכילה אותם. נעמה אהבה לקרוא ספרים, ובגיל תיכון היא התנדבה בספרייה העירונית.

היא כתבה כתיבה יצירתית בעברית ובאנגלית, יומן אישי ושירים. אחד משיריה אף הולחן. היא אהבה לצפות בסרטים והייתה לה מחברת ציטוטים מתוכם. אהבה אומנות, מוזיאונים, חפצים ישנים, טבע ופריחה. אחד מתחביביה העיקריים של נעמה היה מוזיקה. היא נהגה ללכת להופעות חיות של אומנים ישראלים ונהגה להכין "פלייליסטים" לחבריה הטובים.

צוות ביה"ס: "נעמה האהובה והיפה, כשמך היית נעימת הליכות. הפצת אור ושמחת חיים לכל הסובבים אותך. תשארי בלבנו לעד וחיוכך יישאר חרות לעד בזכרוננו".

נעמה, משקית ת"ש בגדוד 77, היתה מוצבת לבדה בעמדת השמירה בשער של מוצב "יפתח" בגזרת עזה בשבת השחורה. במתקפת הפתע של המחבלים שוגרו לעבר המוצב מטחי רקטות ופצצות מרגמה, ובחסות המטחים חדרו המחבלים למוצב. במסירות מעוררת השתאות ותוך דבקות במשימה, נעמה לא עזבה את משמרתה. היא תיעדה את מתקפת המחבלים בטלפון הנייד שלה והנחתה את האנשים שמצאו מחסה בבטונדה הסמוכה לעבור לחמ"ל ולנעול אותו. בכך היא הצילה את חייהם של רבים, לרבות את חייהם של אשת המג"ד ושל שני ילדיו שהיו בבסיס באותו יום. נעמה נפלה בעת חדירת המחבלים למוצב "יפתח" שעליו שמרה.