סמל ליאור עזיזוב ז"ל

סבא של ליאור נהרג במלחמת אזרייבג'ן-ארמניה בתחילת שנות ה-90 וקיבל את אות הגיבור הלאומי. אבא של ליאור, טימור, נפצע בפיגוע ב-2005, לא הצליח להשתקם ונפטר חמש שנים לאחר מכן, כשליאור היה בן שבע בלבד. מאז הפך ליאור לדמות משמעותית עבור אמו ומשפחתו, כיבד את אמו ודאג לה.

ליאור למד במגמת רפואה ומערכות בריאות בשילוב כימיה וחלם להיות רופא. הוא בלט כתלמיד נבון, חכם, עם ציונים נאים. נער חברותי מאוד, אהוב ואהוד מאוד על חבריו הרבים, תלמיד שקט, מנומס, קשוב מאוד, ילד טוב עם לב רגיש. מגיל ארבע החל ליאור לצייר, עיסוק שליווה אותו עד נפילתו. הוא אהב את הים, נהג לדוג, חלם לשוט על יאכטה מגיל צעיר ומעל הכול – חלם להיות בשייטת 13, בחיל הים והחליט להתאמץ למען זאת. הוא הצליח לשלב עם הלימודים פעילות הכנה לצבא ליחידה קרבית, עבר את המיונים בהצלחה ובסופו של דבר התגייס לגולני. לציור האחרון שצייר ליאור הוא קרא "ההמונים". בציור, מופיעים חיילים נטולי פנים כשבידיהם חרבות ברזל וברקע העץ של גולני.

יעל ראובן, המחנכת של ליאור: "הייתה לי הזכות לחנך את ליאור מכיתה י' עד י"ב וללמד אותו מתמטיקה מכיתה ז' ועד סיום לימודיו. ליאור היה תלמיד שקט אך נבון ובעל חכמה רבה. בתיכון למד במגמת רפואה עם כימיה, ואנחנו המורים, האמנו בו מאוד בזכות יכולותיו ותבונתו. ליאור גדל בבית חם ותומך. אמו נטלי הייתה מעורבת בחייו גם במסגרת בית הספר מעבר לערכים ולחינוך הנכון שהעניקה לו בבית. בקרב חבריו היה ליאור אהוד ואהוב. כשהגיע הרגע להיפרד מאיתנו, הוא הותיר אחריו חברים קרובים וזיכרונות משותפים שלא יימחקו. ליאור היה אדם מסור בכל אשר עשה וכך גם ברגעיו האחרונים—הוא הקריב את חייו למען שלומם של חבריו."

לליאור שלמד במגמת רפואה בתיכון הציעו להיות חובש, אבל הוא חלם לשרת בשייטת 13 או בקרבי. הוא התגייס לגולני והוצב במוצב פגה. בתחילה עבר ימי הסתגלות לא קלים, אבל עם הזמן השתלב, נקשר לצוות והיה מרוצה. בבוקר ה-7.10, כשהחלו הרקטות וההתקפת המחבלים על מוצב פגה, ליאור נלחם בהם במשך תשע שעות, נפצע בידו הימנית, חבש את עצמו, והמשיך להילחם. בזכות הידע הרפואי הוא הצליח להציל את חייו של חברו. בשלב מסוים של הקרב, ליאור החליט לצאת מחדר האוכל כדי להגן על חבריו, שנחנקו מהעשן. ליאור הסתער לכיוון הש.ג, שם יורט ע"י RPG. גופתו נמצאה עטופה בטלית.