רס"ב יוראי אליהו כהן ז"ל

כבר בילדותו התבלט יוראי, אח לבר ונועה, כילד מיוחד, שובב, מתוק, נבון, דעתן וחייכן. תכונות אלו ליוו אותו גם בבגרותו, כשהפך לגבר מרשים, חזק, צנוע ובעל לב רחב. יוראי היה חבר אמיתי לכל מי שהכיר אותו. הספורט היה מרכז חייו, ומעל לכול – קרוספיט, שהפך למקום המפלט שלו. הוא התמקצע בתחום זה, השתתף בתחרויות והיה לאחד המובילים בארץ. מאז ילדותו שיחק גם כדורגל בקבוצות ילדים ונוער רשמיות, אך עם גיוסו לצה"ל בחר לוותר על החלום לטובת שירות קרבי ומשמעותי.

יוראי היה נהנתן שאהב את החיים הטובים – מחופשות קוקטיילים משובחים, מסעדות איכותיות ועד בשרים מובחרים. הוא היה ידוע ביכולתו להפיק את מידת העשייה המושלמת לכל נתח בשר. עם זאת, נשאר צנוע ואמיתי בחלומותיו. חלומותיו היו פשוטים: חיים טובים ונעימים לעצמו, לרעייתו האהובה אדר אהבת חייו הראשונה והאחרונה, אותה הכיר בגיל שבע-עשרה, ולבתם ניב שנולדה בקיץ 2022. הוא חלם לשוב לעוטף עזה, לחיות בשקט הפסטורלי שהכיר מילדותו, ולהעניק לבתו את תחושת השלווה והפשטות שכה אהב.

יוראי שירת את המדינה למעלה מעשור, תחילה כלוחם וכחובש קרבי בסיירת הצנחנים, שם השתתף בלחימה במהלך "צוק איתן" (קיץ 2014). לאחר מכן התגייס לשב"כ ובהמשך, בינואר 2020 התגייס ליחידת הימ"מ במשטרה, שם תפקד כפורץ, מפקד חוליה, חובש ולוחם בצוות חוד. רבות מפעולותיו למען ביטחון המדינה יישארו לעד עלומות, אך ברור שמעשיו תרמו רבות. יוראי ראה בשירותו ובהגנה על המדינה שליחות עליונה וערך ראשון במעלה.

אתי פייביש, המחנכת של יוראי: "אין זה קל לכתוב על תלמיד שחינכתי במשך 3 שנים [י-יב'], יוראי סיים כיתה יב'1 ב-2012 בביה"ס "מדעים ואומנויות" והתגייס לצבא. אני נזכרת בדמותו, ומסתכלת בתמונתו בספר המחזור, מצטיירת בדמיוני דמות כל כך חיה. נער שובב ובעל חיוך מתוק, מקסים ואפילו ממזרי שנמרח לכל רוחב פרצופו בכל מיני סיטואציות. אני בעיקר זוכרת שישב בספסל הלפני אחרון, בטור המרוחק מהדלת, ולא היה שקט במיוחד בשיעורים. פטפט והיה פעיל מאד בקרב "החברה". עם זאת היה דעתן. וכשאמרתי דבר שלא מצא חן בעיניו, ידע להאיר, להעיר ולהתווכח. הוא היה הראשון שהגיע להגיש עזרה כשמישהו היה זקוק לה. בספר המחזור, הכיתה החליטה שהם יכתבו על כל תלמיד מתוך מבט של אסורים בכלא. ושם נכתב עליו שישב בכלא מכיוון ששיגע את המורים, ובעיקר את המורה לגאוגרפיה, ובעוד 10 שנים ימשיך לשגע את המורים. זה המחזור הראשון איתו יצאתי לפולין. יוראי השתתף במסע. זכור לי שהעיר שהמסע היה מאד משמעותי עבורו. בסיום המסע הוא כתב לי במחברת המסע "תודה על הכל, השמחה שלך מראה על האושר שיש לך בלב לתלמידים. תודה על הכל- ממני יוראי". כך הוא יישאר בזיכרוני – יהי זכרו ברוך. תהא נשמתו צרורה בלב ישראל לעולם".

יוראי שירת את המדינה למעלה מעשור, תחילה כלוחם וכחובש קרבי בסיירת הצנחנים, שם השתתף בלחימה במהלך "צוק איתן" (קיץ 2014). לאחר מכן התגייס לשב"כ ובהמשך, בינואר 2020 התגייס ליחידת הימ"מ במשטרה, שם תפקד כפורץ, מפקד חוליה, חובש ולוחם בצוות חוד. רבות מפעולותיו למען ביטחון המדינה יישארו לעד עלומות, אך ברור שמעשיו תרמו רבות. יוראי ראה בשירותו ובהגנה על המדינה שליחות עליונה וערך ראשון במעלה.

באותו חלק ארץ בו חלם לחיות, בסמוך לקיבוץ גבים בו התגורר בעבר, הקריב יוראי את חייו למען המדינה. באותו בוקר, בשעה 06:30 הוקפץ יוראי מביתו ביהוד יחד עם חבריו ליחידה. הוא נפרד מאשתו אדר ומבתו התינוקת ניב ויצא עם צוותו דרומה לשדרות. היכרותו עם האזור, בו התגורר בעבר, אפשרה לו לנווט את הכוח בבטחה. בעת כניסתם לצומת שער הנגב, נתקל הכוח במארב מחבלים. יוראי וחבריו ניהלו קרב עיקש, במהלכו נהרגו המחבלים. בקרב נפלו יוראי ופקד אברהם הנקין. באותו יום, במהלך קרבות גבורה בסביבות שער הנגב ובאזור, איבדה היחידה תשעה מלוחמיה, אך במעשיהם בלמו את התקדמות המחבלים וחיסלו מאות מהם. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר.