סרן אריאל טופז ז"ל

אריאל היה נכדו של אריה גרשון, מנהל הפנימיה בביה"ס החקלאי במשך 38 שנים. ילד קסום ומיוחד, יפה מבפנים ומבחוץ, שתמיד התנדב לעזור לכולם ועשה זאת עם חיוך על הפנים. כתלמיד בלט בהיותו חכם ובעל אינטילגנציה רגשית מפותחת. אריאל היה בחור שאפשר לסמוך עליו. הוא ידע לעשות את המעשה הנכון ותמיד חשב על טובת האחר. עם לב טוב, מצחיק וחכם נכנס ללב של כולם.

איקה הורוביץ, המורה של אריאל לספרות, מספרת: "אריאל היקר, זכרונו לברכה, היה תלמידי לספרות, בשנות התיכון. מחוויתי כמורה, ניגלה בפניי ילד, תלמיד אנושי שהתבלט ברגישות לחבריו ומוריו. תמיד צנוע ושקט. נער יפה מבפנים ומבחוץ ותמיד חיוך שובה לב, על פניו. אריאל היה תלמיד נבון ביותר ובעל אינטילגנציה רגשית מפותחת. הוא תמיד היה קשוב לסביבתו. עברו כשש שנים מאז שסיים את לימודיו בתיכון, אך תמיד אזכור אותו לטובה. צר לי מאד על לכתו בטרם עת של אריאל. לצערי אריאל הוא הבוגר השביעי של אורט חקלאי פרדס חנה- כרכור שנפל מאז פרוץ המלחמה והרשימה הזו הארוכה כל כך, שוברת את הלב. יהי זכרו של אריאל מבורך לעד."

אורנה מארס, מורתו של אריאל: "אריאל, אני מתקשה מאד לדבר עליך בלשון עבר, וזה פשוט בלתי נתפס. זכיתי להכיר אותך כתלמיד בחטיבה, תלמיד שקט, נחבא אל הכלים, עם חיוך צנוע וכובש, ועיניים חכמות וטובות מלאות חיים. מהר מאד הבנתי שיש כאן תלמיד מיוחד. אחד מאלה שנכנסים ללב ברגע. חבר אמיתי לכולם, תמיד שם להושיט יד, להקשיב, לשמח. בעל חוש הומור מיוחד, כזה שידע להצחיק בלי לפגוע, וגם בלי להרוס את השיעור. אני זוכרת איך היית יושב בשיעור, שקט אבל נוכח. כשהיית מדבר, כולם היו מקשיבים. תמיד הייתה לך תבונה שקטה, רגישות לסביבה, לב ענק שרק רצה לעשות טוב. דרך המחשבה שלך, וההשתתפות שלך, עזרה לי להרים את רמת הלימוד בכיתה שלמדת בה, לרמה גבוהה מאד. דבר שהוביל אותנו ליציאה למוזיאון ארצות המקרא, לצפייה ב"משפט" שנערך לדוד המלך… בדיעבד, השתעממנו שם, הרמה שאנחנו היינו בה היתה גבוהה הרבה יותר! ואני זוכרת שבשקט, ללא מילים, היית המלווה של רון ארכדי ביום הזה, ובמיוחד כאשר ירדנו לתערוכה שהיתה שם על יהדות בבל. גם כאשר הלכת לצבא נשארנו בקשר. ידעת שאני מאד אוהבת את אתר ההרודיון בגוש עציון, ובתקופה ששרתת למרגלותיו, הקפדת בכל בוקר אפשרי לשלוח לי תמונה של הזריחה מההר האהוב והמסקרן הזה.
כאשר יצאת לקורס קצינים, כלל לא הפתעתי, ידעתי שתיתן את כל כולך לצבא ולמדינה כי זה מי שהיית, זה היה עולם הערכים שלך, המסירות, המחויבות, הנכונות לתת ולתרום בנועם ובטוב. לא ידעתי שנפצעת, החברים שלך לא ספרו לי, ואני לא קישרתי בין האירועים כאשר שמעתי מה קרה. בכלל לא הופתעתי גם כאשר ספרו לי שקמת מושבך כדי לתת את מקום הישיבה בתחנה, לאישה בהריון.. גם לא אופתע אם משהו יאמר לי, שהנשמה שלך התנדבה כדי להציל שתי נשמות. אריאל, אני, אנחנו נזכור אותך תמיד, החיוך שלך והנועם שלך נמצא בראשי כל הזמן. אני מודה על הזכות שהיית תלמיד שלי, שהיית חלק מחיי, וליבי עם משפחתך, עם חבריך, עם כל מי שזכה להכיר אותך. יהי זכרך ברוך."

כשהחלה מלחמת חרבות ברזל אריאל התגייס לעזור בכל מה שיכל. הוא עסק באיסוף מודיעין לגבי החטופים. רגעים לפני פיגוע הדריסה שהתרחש בצומת ניר צבי שבסמוך לבסיס צריפין, אריאל פינה מקומו לאישה בהריון מכפר חב"ד שעמדה בתחנה, כדי שתוכל לשבת. אריאל נפצע באורח קשה בפיגוע ולאחר 11 ימים נפטר מפצעיו. במותו הציל שתי נפשות בישראל, אישה והעובר שלה.