אניטה גדלה בשכונת ניר אביב בתל אביב. לאניטה היו עיניים כחולות מצחיקות, חייכניות, רגישות, מדהימות שאי אפשר לפספס. נערה שפיזרה שמחה ואהבה, והייתה אהובה מאוד על מוריה וחבריה. במהלך לימודיה שילבה עבודה כמלצרית ואחראית משמרת. אחרי שירותה שבה לעבודה במסעדה. אניטה אהבה לרקוד, לשמוח ולחגוג את החיים ולאורך השנים צברה חברים רבים, שמרה על קשר עם כולם והרבתה לבלות איתם. היא התגייסה לצה"ל ליחידת 8200 בחיל המודיעין ושרתה בגלילות. אחרי שחרורה ובמקביל לעבודתה, החלה בלימודי מינהל עסקים במכללה למינהל, שם הכירה את בן זוגה, שגב שושן. כמה חודשים לפני הירצחם במסיבת הנובה, עברו להתגורר יחד, לאחר שנתיים של חברות. היא תכננה איתו את העתיד ודיברה על החלום שלה להקים איתו משפחה.
אביטל ירדן יהושע, המורה להיסטוריה ואזרחות של אניטה: אניטה למדה אצלי היסטוריה ואזרחות בכיתות י"א ו-י"ב. היא הייתה נערה מקסימה, חייכנית, טובת לב וחכמה מאוד. מעבר להצלחה בלימודים, הייתה גם מאוד מקובלת ואהובה על חבריה וחברותיה לכיתה. תמיד מוכנה ושמחה לעזור. מעל לכל אני חושב שאזכור את החיוך הנפלא שלה שהאיר באור את כל החדר. כאשר הייתה צוחקת, צחוקה היה "מדביק" את כל הנוכחים. אי אפשר היה להישאר אדיש לה. קשה לי להאמין שהיא איננה, בגיל כל כך צעיר. הלב בוכה".
אתי אסולין, המחנכת של אניטה בתיכון: "את אניטה חינכתי במהלך שנות התיכון, היא בלטה בשערה הבהיר, הארוך ועיניה הכחולות. הייתה תלמידה נעימה, שקטה, שקדנית וחברותית. לקחה חלק פעיל בטיולים ובכל פעילויות הכיתה. אניטה ובן זוגה נרצחו במסיבת הנובה ע"י מחבלים שטניים. יהי זכרה ברוך".
"אפשר מבט, אבל אי אפשר קרם ברולה"
האתר מוקדש להנצחת בוגרי רשת החינוך אורט, שנפלו על משמרתם בעת שירותם הצבאי, נרצחו בפעולות איבה, או הקריבו את חייהם למען בטחון אזרחי מדינת ישראל. האתר משמש עדות חיה לגבורתם ולמחויבותם העמוקה למדינה, ומהווה מקור השראה עבורינו.
תלמידי הרשת לוקחים חלק פעיל בתיעוד, באיסוף המידע ובהנצחת זיכרון הנופלים, תוך כדי למידה על חייהם ופועלם והעמקת הקשר לערכים שמנחים את החברה הישראלית.
צוות אורטוב זמין במייל office@ortov.ort.org.il לכל שאלה, הערה או שיתוף.