אלה לולה חמוי ז"ל

אלה היא בתו של ד"ר ניסים חמוי, מורה לשלח באורט לילינטל רמלה.

אלה גדלה והתחנכה בגבעת שמואל. כשהייתה ילדה הוריה של אלה התגרשו. בכיתה ג', עברה עם אמה לקיבוץ ניר יצחק בדרום. בצבא שימשה כמפעילת "האמר" קרבי (רכב שטח המדמה רכב קרבי משוריין) וסייעה בהכשרת לוחמים לשדה הקרב. לאחר השחרור עבדה בענפים שונים בקיבוץ ניר יצחק, עד שמצאה את מקומה במערכת החינוך של הקיבוץ. במשך שנים עבדה אלה עם ילדי הקיבוץ, תמיד עם אהבה וסבלנות ונכנסה לליבם של ההורים והילדים. 

לאלה היה חיוך מאיר פנים ורחב, שהאיר כל חדר אליו נכנסה. עם צחוקה המתגלגל והמדבק, המלא חיוניות, היא נהגה לקחת את החיים בקלות. לחבריה נהגה לומר: "אם אתה חי, אז תחיה. תחיה באמת, תמצֵה את החיים, תנצל כל רגע, אל תשאיר דבר למחר." וזה בדיוק מה שהיא עשתה. היא טיילה לא מעט בעולם הרחב, ספגה תרבויות, נחשפה לנופים רחוקים, אספה אליה חוויות וחברים אהובים ואוהבים. היא עסקה בספורט, רקדה בכל הזדמנות. היא אהבה לטייל, לבלות עם חברים וגם להיות עם השקט שלה ועם הצניעות שאפיינה אותה.

אלה אהבה בכל ליבה, לב שהיה רחב וקשוב לכל אדם. נערה שוחרת צדק, יפה מבפנים ומבחוץ, עם מאגר בלתי נדלה של נתינה ושל אהבה. מלאת חמלה כלפי אלו שלא שפר עליהם גורלם – בני אדם ובעלי חיים כאחד. היא טיפלה במסירות אין קץ בבעלי חיים, שהיו אהבתה הגדולה, העניקה להם בית, חום ואהבה. היא גם ידעה לראות את האנשים שנשכחו בשולי החיים ולחבק את מי שנדחה. אלה היתה מוקפת תמיד בחברים. ידעה להיות חברה טובה ולתת את הנשמה למי שצריך. 

באוקטובר 2023 הייתה אמורה להתחיל לימודים לתואר ראשון בסיעוד במכללה האקדמית תל אביב-יפו.

אלה הגיעה אלה עם חבריה לפסטיבל הנובה שנערך סמוך לקיבוץ רעים. עם תחילת המתקפה היא ניסתה להימלט יחד עם חבריה, אך ירי לעבר רכבה ופציעת חברתה אילצו אותה לשוב לשטח המסיבה. תחילה מצאה מחסה בפריקסט, מוגנת בידי המאבטחים, אך לאחר שאלו נפלו בגבורה בקרב, נאלצה להסתתר באוהל. ב-09:40, שלוש שעות לאחר תחילת ההתקפה, שלחה לאביה, שהיה בדרכו אליה, הודעה קצרה ונואשת: "מישהו יכול לעזור?" קריאתה נותרה ללא מענה. איש לא בא. כעבור 36 דקות, ב-10:16, שלחה הודעה נוספת: "איך הצבא עדיין לא הגיע?" מיד לאחר מכן, היא נורתה בראשה וברגליה בידי מחבלי חמאס, שפעלו באכזריות בלתי נתפסת. ההודעה האחרונה ששלחה: "אני פצועה קשה. הם הגיעו אליי. ליעם (בן זוגה) כנראה מת."

במשך עשרים וחמישה ימים נאבקה על חייה, תלויה בין שמים וארץ, אך גופה לא עמד בפציעות האנושות, והיא נכנעה למוות. אלה, שנולדה בשבת-נורתה בשבת בערך באותה שעה שנולדה.