סרן איתי אריאל גיאת ז"ל

איתי גדל והתחנך בשוהם. נער עדין עם עיניים טובות וחיוך תמידי על פניו. תמיד היה נכון לעזרה ובקשה של כל תלמיד או איש צוות. צעיר מבריק, צנוע ובעיקר אהוב על כולם. סיים בהצטיינות את לימודיו התיכוניים במגמות פיזיקה ומחשבים ואף קיבל תעודת הצטיינות ממשרד החינוך על הישגיו. במקביל ללימודיו הדריך ב"בני עקיבא", התנדב במד"א והעביר שיעורים במתמטיקה בהתנדבות במסגרת פרויקט "נחשונט" – פרויקט חניכה מקוון. איתי אהב כדורגל, ספרי וסרטי מדע בדיוני ופנטזיה. הוא היה ידוע כאסטרטג ובעל יכולת חשיבה מחוץ לקופסה, וניחן בחוש הומור שסחף את כולם. איתי האמין במנהיגות שקטה ופעל עם ניצוץ בעיניים על פי ערכים של מצוינות, אחריות, צניעות, כבוד ועזרה לזולת.

באפריל 2020 התגייס לצה"ל ושירת ביחידת יהל"ם. כקצין לוחם ביחידה איתי פיקד בהצלחה על משימות מבצעיות רבות, מורכבות ומסוכנות למען ביטחון המדינה ותושביה. עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הוא התעקש לסיים את תפקידו בהכשרה ולהשתתף בלחימה העצימה ברצועת עזה. איתי קיבל תחת פיקודו צוות לוחמים יחד הם השתתפו במבצעים מיוחדים בשטח הרצועה, בכמה סבבי לחימה. במרץ 2024, במהלך פשיטה על מבנה של חמאס, נפצע איתי ברגלו ודרש לחזור מיד לצוות שלו. בהמשך הלחימה הצוות הוצב בגזרה הצפונית וייעודו העיקרי היה לתת מענה מהיר ומקצועי לאמל"ח של חיזבאללה, לרבות מטענים וכטב"מי נפץ. בנוסף, הצוות השתתף במבצעים חשאיים חוצי גבול ישראל-לבנון, קודם לתמרון הקרקעי.

איתי היווה מודל לחיקוי, השראה וגאווה עבור משפחתו, חבריו, פקודיו ומפקדיו. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות – לירז ועמית, ובת זוג – נועה.

הרב יצחק מאיר מגור, מורהו של איתי: "מוטב שיהא אדם מלמד, שמא יזדמן לו תלמיד טוב ונמצא גם הוא לומד כזה אתה, כך ליאל הי״ד וכך כל חבריך לכיתה… מדהים לראות בכמה תמונות אתה וליאל הי״ד במרכז התמונה ואחד ליד השני. אתה איתנו כאן, ונוכחותך עימנו. חן וחסד. דרך ארץ וכבוד לכל אדם באשר הוא. חדור מוטיבציה ובעל הצלחה בכל דבר. כבשת את כל הנקרה בדרכך. צניעות וענווה לצד עמידה איתנה וחסרת פשרות. שאיפה למצוינות ועמידה במרכז, יראת שמים וראיית הטוב. דוגמה אישית וחיוך תמידי וכובש, הם היו ה – DNA שלך.  בתעודת סוף יא שלך כתבתי: 'תודה לך על תרומתך לאווירת הלימוד בכיתה ובכלל. אתה בחור חרוץ, נעים הליכות, בעל יראת שמים ודרך ארץ, ברוך תהיה על כך. יה״ר שתמשיך להוביל ולהוות דוגמא לחבריך ותצליח לממש את כישוריך הטובים והמיוחדים לך. בטוח בהצלחתך'."

מנחם, המחנך של איתי: "איתי אתה חסר, אוהב וזוכר".

באוקטובר 2024, עם תחילת התמרון הקרקעי בדרום לבנון, איתי ושניים מלוחמיו חברו לצוות של לוחמים מיחידת 'אגוז' לטובת פעילות מבצעית בכפר אל-עדייסה. במהלך הפעילות הם השמידו אמל"ח רב של כוחות 'רדואן', שהיה מיועד כנגד כוחות צה"ל ותושבי הצפון. באחד האיתורים בכפר הכוח הותקל על ידי חוליית מחבלים, והתחולל קרב יריות בתוך המבנה. איתי חתר למגע והשיב אש בכדי לחפות על הלוחמים שנלכדו תחת אש המחבלים בגרם המדרגות. הוא נלחם מול המחבלים בטווח אפס ונהרג. בזכות אומץ ליבו וחירוף נפשו הצליח במותו להציל חיי אדם. יחד איתו נפלו בקרב מפקד וקשר הצוות מיחידת 'אגוז'.