רס"ן אוריאל ביבי ז"ל

אוריאל נולד בכפר סבא בן לציון ז"ל וליעל ג'וליה. הותיר אחריו אשה ושתי בנות-יערה וגפן. ושתי אחיות. אוריאל היה האח הצעיר בבית. שלהבת, אחותו הבכורה שגדולה מאוריאל ב-13 שנים, ואורטל, אחותו הגדולה ממנו בעשר שנים. בבה"ס היסודי למד בחב"ד, בהמשך במדרשיית אורט נעם כפר סבא ולאחר מכן בישיבה הקדם צבאית ב"עוצם" שבנווה(יישוב בעוטף עזה) . אוריאל היה ילד שעטוף תמיד באור ואהבה. וזה היה ממש אור חוזר. כל מי שהכיר את אוריאל ראה את הלב הטוב שופע ממנו הלאה.

אוריאל היה ילד נעים רגיש וטוב לב, רואה את האחר, מגיש עזרה והכל הכל, תמיד היה עושה באהבה, בשקט ובצניעות גדולה, תמיד, נרתם לכל דבר במסירות גדולה. אוריאל היה כבר כילד, אחראי מאוד, בעל קליטה מהירה, מבין דבר מתוך דבר יכול היה לקחת כל משימה והיה דואג שהיא תבוצע בצורה הטובה ביותר, לא וויתר לעצמו אף פעם. היה עקשן, ודאג לנתב זאת לאפיקים שהיה בהם קושי. אם זה השקעה בלימודים עד הסוף, היחידה בצבא שרצה להתקבל אליה ופשוט נלחם על המטרה שלו. אוריאל הצטיין במעשיו (וקיבל אותות הצטיינות רבות במהלך חייו) אך אלו הגיעו לו בזכות העמל והיגיעה שלו. הוא אהב מאוד לכתוב, והשקיע בכל דבר שנגע בו. כל דבר עשה עד הסוף ובצורה הטובה ביותר שיכל לדרוש מעצמו. מעולם לא דרש מאחרים דבר שלא היה עושה זאת בעצמו והראיה היא שהדרך בה הוא התעלה (נפל) היא הדרך שבה הוא חי. האמין במה שעושה- הגנה על העם והמולדת ועשה זאת עד לרגעיו האחרונים.

אוריאל התנדב והקפיד על עשיית משמרות מד"א כבר מגיל 15 כאשר החל את דרכו כמתנדב נוער, היה גם במזכירות נוער במד"א , עבר הכשרות רבות והיה מתנדב פעיל כחובש במרחב ירקון ונגב של מגן דוד אדום. בהמשך היה חובש בכיר, והיה לסטודנט מצטיין לרפואת חירום באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע.

אוריאל נישא לבחירת לבו, נחמה ולשניהם שתי בנות מקסימות: יערה וגפן. אוריאל היה איש משפחה למופת, העניק לבנות האהובות תחושת ביטחון ואהבה גדולה. הוא היה איש של מסירות ונתינה גדולה למשפחתו. בבוקר היה מכין לבנות את הסנדוויצים ובלילה היה שר להן שירי ערש. אוריאל אהב מאוד לבשל ואהבתו למטבח התממשה גם ובעיקר בהכנות לכבוד שבת קודש. (גם בצבא נהג לאפות חלות לחיילים). ערך המשפחה לצד לימוד התורה היה חשוב לאוריאל מאוד. הוא השתדל בתוך לימודיו וצבא הקבע להקדיש זמן לכל דבר ועניין. אהב מאוד לטייל בארץ ישראל ובטיולים המשפחתיים השונים נהג להעביר מורשת קרב גם לילדים והיה אומר: "אנחנו נמצאים כאן גם בזכות אלו שאינם".

דודי סגיאל, מחנכו של אוריאל בפנימייה: "אוריאל יקר הכרתי אותך כנער בימים בהם למדת במדרשית נעם בכפר סבא. הייתי מחנך הפנימיה שלך שלוש שנים. זוכר אותך תמיד תמיד טוב לב, נוח לבריות, נעים הליכות ומנומס. נער ערכי עם הרבה נתינה שמתנדב במד"א, שאפשר תמיד לבקש ממנו טובה ועזרה. מאז שנפרדו דרכנו חלפו 12 שנים. הספקת בשנים אלו לעשות הרבה טוב. להיות קצין מצטיין וסטודנט מצטיין לרפואת חירום באוניברסיטת בן גוריון והתקבל למסלול ללימודי רפואה. כדי להביא עוד טוב לעולם וגם להקים משפחה. כאשר נודע לי על נפילתך חשתי כאב וצער עצום למרות השנים הרבות בהן לא ניפגשנו. העולם חשוך יותר בלעדיך אוריאל יקר. נפלת כמו גיבור שיצאת להגן על הישובים בסביבת מגוריך בישוב שלומית הסמוך לרצועה. בעזרת ה' נזכור את ליבך הטוב ונוסיף אור. נוח בשלום על משכבך אוריאל יקר."

גלית נחשון, המורה לאנגלית: "אוריאל (ORIEL) ביבי הי״ד. בשמו של אוריאל נעוצה מהותו, שכן הוא היה בבחינת אור גדול שהאיר למרחקים. הסיפור שלנו עם אוריאל מתחיל אי שם בשנת 2000 בבית הכנסת בו אנו מתפללים. בשנה זו אני ובעלי ביחד עם 2 בנותינו הקטנות עברנו לשכונה חדשה בכפר סבא וחיפשנו בית כנסת תימני להתפלל בשבתות, ומאז ועד היום אנו חלק מקהילת בית הכנסת. כשהתחלנו להתפלל בבית הכנסת אוריאל היה אז כבן 5, ולא הכרנו את ציבור המתפללים היטב מכיוון שהיינו חדשים. באחת השבתות הראשונות שלנו בבית הכנסת חזר בעלי בבוקר שבת הביתה לאחר התפילה וסיפר לי על ילד פלא שמתפלל בבית הכנסת. אותו ילד פלא נהג לשבת ליד אחד המתפללים ובעלי שגה כשחשב שהמבוגר שיושב על ידו הוא אביו. לאחר מספר ימים הבנו שאוריאל ילד הפלא הזה היה מגיע לבד לבית הכנסת כל שבת, ובכל תפילה. עובדה זו הדהימה את בעלי כשהבחין במוטיבציה של ילד צעיר בשנים לקום בשבת בבוקר וללכת להתפלל מוקדם במקום להישאר לישון…ולא זה בלבד אלא שהילד המיוחד הזה היה עולה לקרוא ממש בתורה בהטעמה מדויקת ובמנגינה תימנית שהמיסה את לב השומעים. ילד פלא אמיתי!…להמשך קריאה"

כשהחלה המתקפה בשעה 06.30 בבוקר אוריאל היה בבהכנ"ס בשלומית בתפילת וותיקין של שבת קודש בתוך חג שמחת תורה תשפ"ד. עטוף בטלית מייד חזר לביתו , לבדוק בשלום אשתו ובנותיו. לאחר מכן במשך זמן מה, סייע באבטחת היישוב עד שנקרא לפקודה מתוך תחושת שליחות ואהבת העם והמולדת . ברגע שקיבל את ההחלטה לצאת אוריאל החליף למדי צבא נפרד מאשתו ובתו ויצא במהירות לכיוון בא"ח צנחנים במטרה לחתום על נשק ארוך ולהצטרף ללחימה בניר עוז. אוריאל נהג בקור רוח באחריות ובמסירות גדולה מתוך אהבת העם והמולדת עד לרגעיו האחרונים . במהלך הנסיעה לקראת צומת מעון אוריאל יצר קשר עם המוקד בשלומית נתן את נקודת הציון שלו, דיווח שהמראות חריגים, לא תקינים ועל כך שאין כוח צבאי בגזרה. בתוך כך דיווח על מארב מחבלים לכיוונו וחתר למגע . אוריאל לצערינו גם דיווח שהוא נפגע בצוואר, שהוא מטפל בעצמו ופורק רגלית דרומה הוא ביקש שמה שלא יהיה שמד"א יאתרו אותו. זה למעשה היה הקשר הטלפוני האחרון איתו. ברגעיו האחרונים, אוריאל נהג בקור רוח חתר למגע ונלחם לבדו במחבלים עד לנשימותיו האחרונות.