רס"ל במיל' אוריאל אביעד סילברמן ז"ל

אביו של אוריאל, דוד, הגיע לישראל מקופנהגן בדנמרק, האם אביבה עלתה מציריך בשוויץ. שניהם בהחלטה ציונית עלו לבדם בגיל 18, הכירו בארץ והקימו משפחה עם שישה ילדים. אוריאל, בנם השלישי, היה כל כולו התנדבות ועשייה: התנדב עם ילדים עם מוגבלויות, לימד ילדים לקראת בר מצווה דרך צהר, התנדב גם ב’ידידים’ בעזרה בכבישים ובחלוקות מזון לנזקקים. אפילו באחת מהרגילות בסדיר בחר לנצל את זמנו בהתנדבות בקייטנת איל״ן בתור רכז טכני, ושוב כשחזר מעזה להפוגה של 48 שעות, הלך וחילק אוכל לנזקקים. הוא למד בישיבת איתמר, והיה רגע לפני הקמת בית יחד עם זוגתו תהילה.

אוריאל היה בחור חכם ומבריק, שאהב ושמח לבשל ולפנק אחרים. חלומו היה לעסוק במסעדנות. לאחר שחרורו מהסדיר עבד במסעדה בתל אביב והרבה להתנדב. אוריאל היה אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה, אהב את המדינה ואת החיים. בחור גבוה וחסון עם לב ענק, חבר טוב, תמיד עם חיוך על הפנים, ובעיקר- אהב לעזור לכל אדם. תמיד דאג בצנעה שלכולם סביבו יהיה הכי טוב.

גדעון אביעזר, המורה לספורט של אוריאל: "תמיד מחייך, היה יושב ומדבר איתי הרבה".

בתחילת דרכו הצבאית, לאוריאל לא היה פרופיל מתאים, אך הוא נלחם להתגייס לקרבי עם חבריו לשריון במסלול הסדר. ושוב, בתחילת המלחמה בעזה לא גוייס למילואים, משום שהיה משוחרר טרי- אולם כדרכו, נלחם אוריאל כדי לעשות את המקסימום עבור המדינה שכל כך אהב. בתחילה שובץ להגנת יישובים אך זה לא הספיק מבחינתו, הוא רצה לעשות הכי טוב בתחום שהתמקצע בו בתור מט״ק. הוא השתחרר משירות סדיר כחודשיים לפני פרוץ המלחמה, ועשה הכל על מנת שיגייסו אותו למילואים. בתחילה שובץ להגנת יישובים ביו"ש אבל הוא רצה לשרת דווקא בעזה, והצליח. הוא חיפש ומצא פלוגת שריון לוחמת והצטרף אליה ללחימה. ביום בו צה"ל החל במתקפה בחאן יונס, אוריאל היה הטען בטנק סמ"פ שהוביל את הכוח במטרה להגיע למרחב תת קרקעי שנחשד כמקום בו מוחזקים חטופים. הם נקלעו למארב, טיל נ"ט פגע בטנק ואוריאל נפל במקום.