רס"ן אדיר מאיר עבודי ז"ל

אדיר היה נער נבון, חבר למופת ובן מסור למשפחתו. בילדותו היה ילד מופנם ושקט. ילד שיודע חברות מהי, יודע לזהות קושי של חבר ולקחת אותו אליו ולהרים אותו. כנער מתבגר הוא היה מצחיק, בעל שמחת חיים, לב זהב, ורגישות אינסופית לאנשים שסביבו. בעל יכולת נתינה יוצאת דופן וקשר מיוחד עם שורדי השואה בעירו, בהיותו תלמיד בתיכון יזם הוראת קבע ותרם לניצולי שואה, אותה המשיך לאורך השנים. רגישות זו לכאבו של האחר פגשה אותו גם בשירותו הצבאי – כשזיהה חיילים בעלי קשיים כלכליים תרם ממשכורתו הפרטית במסווה של "תווי שי" מהצבא.

כשהיה בכיתה י"ב, חלתה אימו ויקי תבדל"א במחלת הסרטן, מה שהשפיע רבות על אדיר ועל לימודיו. אדיר חי ונשם ספורט, בעיקר כדורגל והיה אוהד מושבע של קבוצת בית"ר ירושלים. הוא שיחק בנבחרת בית הספר, בליגה לנערים במועדון "עירוני מודיעין", ובשלב מאוחר יותר נהג לשחק עם החבר'ה מהצבא. את בת זוגו בשלוש השנים שלפני נפילתו, אלכסה בלוייב, הכיר כחיילת צעירה בגדוד בו שרת כמ"מ. האהבה ביניהם פרחה מהמבט הראשון.

אודליה קריוק, מורתו של אדיר: "תלמיד שלי אדיר עבודי נרצח בידי האכזריים. נער מדהים שהיו לנו שיחות משותפות, תמיד חייך. תדעו כולם שהיה אדיר עבודי. אדיר יקר שברת את ליבי, אני בוכה בקול רם הכאב עצוםםםםםםם. אני מכירה את אחיך מרום שעכשיו סיים יב וגם אותו לימדתי ואני מכירה את משפחתך ואת אהבתך לחיות. אין לתאר את השבר."

לילך בר זאב, המחנכת של אדיר: "נער מיוחד במינו. קראתי פעם בספר כי אנשים נמדדים במידות שונות, אך המידה המיוחדת והקשה לכימות היא מידת הלב שלהם. מידת הלב היא אותה מידה של ענווה וצניעות, של עזרה לזולת כשאף אחד לא יודע על כך, של חיוך קטן ונסתר כשצריך, של מילה נכונה לחברים, ובאומץ הלב לצאת ולפעול מתוך הבנה שזה הדבר הנכון והמדויק לביצוע כעת. אדיר היה כל אלה ויותר. איש צנוע ואוהב, בן מסור וחבר למופת. ליבו הרחב הכיל כל כך הרבה גוונים של רגישות, חמלה ודאגה לזולת שלא חשבתי שאמצא באיש צעיר כל כך. יש כל כך הרבה דברים שלעולם לא אדע על אדיר, כל הרבה צדדים שלעולם לא אכיר. אך מתוך מה שיש לי אני מלקטת פירורים ובונה לי את דמותו. שלוש שנים חינכתי ולימדתי את אדיר ספרות ומקרא והכרתי צדדים של חום וצחוק, בדיחות ורצינות, רוח שטות ושמחה ובעיקר צד של נתינה אדירה ורצון לעזור. משפחתו הייתה הדבר החשוב לו ביותר עליה שמר ולה דאג כל הזמן. כששוחחתי עם ענת – ויקי לא מזמן, הרחבתי את ידיעותיי על אדיר והוספתי נדבך שלם לתמונה המתגבשת שלעולם לא אסיים להכיר. אדיר הרבה להעניק לזולת ובעיקר לחייליו הבודדים ו/או המתקשים כלכלית. מעשיו למען האחר ותרומתו להם – בין אם הייתה אישית, אוזן קשבת או כלכלית הייתה תמיד בסתר, לא למען יראו וישמעו אלא למען האדם עצמו. אדיר ראה את מצוקת הזולת ופעל למען האדם עצמו ולא על מנת לחפש תהילה ופרסום. וכאן נמדדה יכולתו לתת, וכאן נמדדה הנתינה האדירה שלו. נפגשנו בפעם האחרונה, בשנה שעברה, בבית הספר בטקס יום הזיכרון האחרון. אדיר הגיע לבוש במדי הקבע שלו- תמיר ויפה. חיבק אותי ואמר לי בגאווה שמונה למ"פ טירונים בבסיס. אדיר חייך ואמר שכעת הוא מבין מהי עבודתו של מורה ומחנך ועד כמה זה קשה לחנך אך מאידך, מתגמל. אימו ענת -ויקי הביטה בו בגאווה וחייכה חיוך גדול של אושר וסיפוק, חיוך של אם גאה ומעריצה. ואני, כמחנכת המרגישה שילדיה בגרו, סיפרתי לכולם בגאווה אין סופית, על הילד שפרח והפך למ"פ טירונים. אני מבקשת לספר על אדיר הנער הרגיש, על היכולת שלו לראות מעבר לנראה. ומעשה שהיה כך היה: בכיתה יא' נפגשו תלמידיי לראשונה לצערי עם המוות. מורה שתגבר את כיתתי נפטר לפתע. לאחר ההלם, הבכי וההתמודדות הראשונה עם הריק והאין, יצאנו יחדיו ללוויה בלוד מחזקים איש את רעהו. בכניסה לבית ההספדים, אדיר, (שהיה צמוד אלי מהרגע שהגענו לבית הקברות), אמר לי שיחזיק לי את היד "כדי שלא יהיה לי קשה". במהלך כל ההספדים וטקס הקבורה, כל הכיתה הייתה סביבנו צמודים זה לזו. ואדיר, אדיר שילב זרועו בזרועי. אני לא יודעת מי החזיק את מי , אני אותו או הוא אותי, אבל מעשה זה ריגש אותי מאוד וחיזק אותי. אדיר, מנער ביישן עם אור בעיניים הפך ללוחם נחוש שטובת הזולת עמדה תמיד לנגד עיניו. לכן, היה לי ברור, כי באותה שבת קשה של השבעה באוקטובר אדיר יגן על טירוניו בגופו ובליבו הרחב. דבריו כי "רוח הלחימה תקבע את התוצאה, המקצועיות את המחיר" חקוקים בדם ליבו הרחב. מכל תלמידיי השכלתי, כך אומרים. אדיר, כשמו כן הוא, היה התלמיד שלי. יהי זכרו ברוך".

אדיר יזכר כגיבור ישראל שהוביל את פקודיו ברגישות ובנחישות. במהלך החודש שקדם לנפילתו הוא מימן מחשבונו הפרטי סיוע כלכלי לקראת החגים למשפחות טירונים, המצויות במצוקה כלכלית. את צעדיו הראשונים בצבא עשה בצל מחלתה של אימו ויקי תבדל"א. למרות שזוהה כבעל פוטנציאל לפיקוד, הוא סירב בשל הצורך להישאר קרוב לאמו בזמן ההכשרה. לבסוף התערבה אימו ולאדיר הוענק מעמד 'חריג' והוא החל את שרשרת הפיקוד.

אדיר שירת כמ"פ בבסיס האימונים החטיבתי ויחד עם מספר מועט של אנשי צוות, נשארו לתורנות בבסיס. כשהחלה המתקפה על הבסיס, מכיוון שהטירונים לא עברו הכשרת ירי, הורה אדיר להוריד אותם מהעמדות, להכניס אותם למיגוניות, ופקד שהסגל יתפוס את מקומם. יחד עם עוד שישה מחייליו, פיקד על קרב אחרון ונועז בו הצילו בגופם את חייהם של 120 טירונים צעירים בבסיס הטירונים של חטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף בסמוך לחוף זיקים שליד אשקלון. בסיס זיקים הוא הבסיס היחיד שלא נכבש. בזכות הלחימה והדיפת המחבלים הם מנעו את חדירת המחבלים, אך למרבה הצער, בעיצומו של הקרב נפגע אדיר ונפל על הגנת המולדת.