סמ"ר תובל יעקב צנעני ז"ל

תובל היה סמל לשלמות ערכית. יפה תואר ואהוב, בעל ענווה וצניעות מיוחדים. כזה שמעולם לא רדף אחרי כבוד- אך הכבוד רדף אחריו. הוא נבחר לאחד משבעים כוכבי הרשת באורט אשר צוינו לשבח על התנדבותם. המסר לחבריו אמר: "התנדבו במקום שאתם אוהבים – דעו שככל שתתנו יותר תקבלו יותר." תובל היה בעל נתינה ללא גבול, התנדב במגן דוד אדום, משצ"ים, פשצ"ים, היה מסור להוריו ולאחיו, טיפל במסירות גם בכלביו ותמיד הושיט עזרה לכל פונה. מעולם לא הייתה בקשה שנשארה תלויה באוויר- תובל תמיד נענה והתנדב גם למשימות שלא נתבקש.

תובל, אחיינה של אביגיל עוז, מנהלת אורט לילנטל רמלה, היה בוגר תכנית הטייסת, ובין כישרונותיו הרבים הפליא לנגן על גיטרה.

אורית, יועצת בית הספר: "לפני יותר משנה, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל נתבשרנו שתובל שלנו בוגר מחזור ל"ה נהרג. חלפה מאז יותר משנה ועדיין קשה לעכל ולהאמין שתובל איננו עוד איתנו. אובדן כבד, הכאב עצום והעצב נורא. תובל בוגר ביה"ס שלאון בקריית גת. הכרתי את תובל כיועצת כשהחל את לימודיו בביה"ס בכיתה ז'. הזיכרונות שלי עם תובל רבים והיריעה קצרה לתאר אותם כאן. תובל למד בכיתה מדעית. כבר בתחילת דרכו אצלנו גילינו ילד שופע תום, קסם ומתיקות. נעים הליכות, מכבד. היה בתובל משהו מיוחד שהיה מאוד תובל. כל כולו ועולמו של תובל הייתה נתינה והתנדבות אינסופית. אלה היו עבורו ערך עליון. תובל התנדב במדצים, ב"אחרי", במשצ"ים. בכל הזדמנות שהייתה לווה טיולים, הדריך את התלמידים הצעירים והיה יד ימינו של המורה לשלח. בנוסף לאלה התנדב במד״א כחניך וגם בתפקיד של מדריך. תובל הצטיין בעשייה שלו במד"א. נרתם לכל נושא שהיה צורך לעזור ולסייע גם בקשים שבהם. כמדריך תמך בחניכים וחיזק אותם. היה כתף תומכת למדריכים. גם בביה"ס כשהיה צורך בעזרה ראשונה הראשון לסייע היה תובל.
כשתלמידים נתבקשו לעזור בתחומים שונים,  הראשון שהתנדב היה תובל תמיד בשמחה, רצון, אחריות, רצינות ואהבה. בסיום המשימה שאל: "צריך עוד משהו" ??? זה היה תובל. בכיתה ז' נבחר לקחת חלק בתוכנית הטייסת. התבלט בקבוצה בעשייה שלו וברצון הרב לתרום. תובל היה התלמיד היחידי בביה"ס שהמשיך להיות פעיל בטייסת עד כיתה י'. כשתובל היה בכיתה ט' החליט לגדל שיער לאורך מספיק כדי לתרום לחולי סרטן המאבדים את שיער ראשם. בכיתה יב' הסתפר ותרם את השיער שלו. ביום אחד שינה את הלוק שלו מילד – נער הפך לגבר.

מוטו שליווה את תובל בחיים: " תתנדבו במקום שאתם אוהבים, דעו, שככל שתתנו יותר תקבלו יותר"

לתובל היו אהבות: אהב מאוד כלבים. טיפל בשלושת הכלבים של המשפחה בנאמנות, מסירות והרבה אהבה. גם בחר להיות  דוגווקר. שתף אותי, בחוויות הטיולים שלו עם הכלבים. תובל אהב לרכב על אופניים. רכב למרחקים בטבע.  אהב את השקט והשלווה שיש בטבע. היה ממיטיבי הלכת. אהב לטייל כשהמסלולים מאתגרים. תובל גם ניגן בגיטרה. הוא נהג להביא את הגיטרה לביה"ס ולנגן. תלמידים התגודדו סביבו ונהנו מהנגינה שלו. תובל היה נער צנוע, רגיש, אכפתי, מלא באהבת האדם ואהבת הארץ. התנדבות, עשייה למען האחר ונתינה אינסופית באהבה ושמחה היו נר לרגליו. אלה היו חלק מאישיותו ודרך חיים שבחר. בכל מקום בו התנדב, נתן את כל כולו ומעבר עם לב ענק ונשמה יתירה. אין זה מפתיע שזכה להיות מכוכבי אורט המצטיינים. ליוויתי את תובל כיועצת במשך שש שנים. היו לתובל ולי אינספור שיחות. שיחות רבות זכורות לי. בהן שתף מתוך עולמו הפנימי, עולם עשיר, שופע ערכים וקסם של תובל. לכתו של תובל היא אבדה גדולה למשפחתו, חבריו, לביה"ס, לעולם כולו ולי באופן אישי. יהי זכרו ברוך. אהבתי מאוד את תובל זכרו יישאר בלבי לעד".

בתיה מזלטרין, מחנכת ורכזת שכבה: "תובל יקר שלי, קשה לי לכתוב עליך בלשון עבר. לא אשכח את הבוקר בו התבשרתי על אובדנך. לא האמנתי ולא תפסתי שדבר כזה יכול לקרות לך. בחור צעיר שכל עולמו וחייו עדיין לפניו. מנגינת חייך נגדעה באחת. הגעתי לביה"ס והכנתי עבורך פינת זיכרון בבכי בתסכול. התפרקתי. חשבתי לעצמי- למה ? כמה עוד אפשר להכיל ? זה לא הגיוני.  מיד נסעתי לביתך, ושם, חיבקתי את אימך, וכאבתי יחד איתה את לכתך. היית בחור צנוע, שקט, מלא חמלה ונתינה, שלא חיפש כבוד או הערכה. כל כולך אדם של עשייה, של דאגה לאחרים ושל אהבה לכל בן אנוש, לא משנה מי הוא או מה הוא. היית תלמיד עם נשמה גדולה, אדם שהקדיש את עצמו לעזור לזולת, היה לך חשוב לתרום לקהילה ולכן התנדבת למד"א. ההתנדבות במד"א לא הייתה רק עיסוק כדי להעביר את הזמן, אלא מקום עם משמעות שהפך להיות כל עולמך. היה זה ביתך השני. היית מוקף חברים, אהוב ומרוכז בעשייה. פעלת מתוך תחושת שליחות עמוקה, והקדשת את מיטב זמנך למען האחרים. הייתה לך תשוקה אמיתית לעזור, להציל חיים ולהיות שם ברגעי המשבר.  עם זאת לא זנחת את אהבת לכלבך. טיפלת בכלבך במסירות ובאהבה רבה ואפילו שימשת בשכונת מגוריך כ"דוג ווקר", ודאגת להוציא את כלבי השכונה לטיול. לכל דבר נרתמת באהבה ובמאור פנים, מתוך רצון טוב ואכפתיות. העשייה למען האחר מילאה אותך באנרגיה שנתנה לך תחושה חיובית. ליבך היה פתוח תמיד. תמיד דאגת להיות שם כדי לעזור, להקשיב ולהיות מוכן לכל דבר שדרשו ממך. כל רגע היה עבורך רגע של נתינה. היו לנו אינספור שיחות. למרות שידעת שאתה צריך להשקיע בלימודים, תמיד דחית את העיסוק בהם על חשבון דברים שהיו עבורך משמעותיים יותר ולכן ראית לנכון להשקיע בהם את זמנך. באיזה שהוא שלב הבנתי שאני צריכה להרפות ולאפשר לך לעשות את מה שממלא אותך באנרגיה טובה. היית ילד טבע, שאהב את הארץ. יצאת כמש"צ לטיולים וסיורים ברחבי הארץ שכה אהבת, אהבת את תחושת החופש, את המרחבים, את הרגעים הקטנים של שקט ושלווה בטבע. שם אפפה אותך תחושת אושר עילאית. הייתה לך נפש של אומן, עדינה ורגישה שרק מעטים מתברכים בה. ניגנת בגיטרה בצורה שובת לב, ובאמצעותה ביטאת את תחושותיך ורגשותיך. המוזיקה הייתה עבורך כלי לחיבור עם אנשים ואכן ולא פעם שמענו אותך מנגן בביה"ס בהפסקות כשאתה מוקף תלמידים משכבות גיל שונות, מנותק מהעולם החומרי, צולל בתוך צלילים ומנגינות שיצרת. היית אדם שכל כולו לב ענק, שנשמתו הייתה נקייה ויפה, אחד שמסביבו רחשו רק טוב לב ונכונות לעזור. היה לך חיבור עז לכל מה שקשור לערכים של נתינה, אהבה והקשבה לאחר. זאת הסיבה שזכית לקבל תעודת הצטיינות על מעורבות חברתית מרשת אורט. כשהתגייסת לשריון, הגעת לבקר אותי לבוש במדים. היית כל כך גאה להיות לוחם, היית חלק מצוות גדול של לוחמים שנלחמו בעוז ובגבורה מול אויב אכזר במלחמת "חרבות ברזל". היית חבר נאמן לצוות הטנק ולכל חבריך, אדם שתמיד אפשר היה לסמוך עליו שיהיה שם כדי לעזור ולהקשיב. חסרונך הוא אבידה עצומה, לעם ולחברה בישראל. אזכור אותך תמיד לא רק כגיבור שנפל בקרב, אלא גם כתלמיד יקר ואהוב שיישאר לנצח בן עשרים. יהי זכרך ברוך! מוקירה ומתגעגעת".

מחנך, רועי איטח: "תובל יקר ואהוב, זכיתי להיות המחנך שלך במשך שלוש שנים. במהלכן התוודאתי ללילד רגיש ומקסים בעל יכולת חשיבה יצירתית ועמוקה. במהלך השלוש שנים הללו הצלחת להתגבר על קשיים רבים והשכלת להיעזר בצוות החינוכי ובכל מה שבית הספר יכול להציע – קורס מש"צים, פרוייקט הטייסת (היית הראשון אי פעם שהמשיך לכיתה ט!) בכל מקום שאליו הגעת כולם מאוד העריכו אותך שהייתה לך יכולת לשתף פעולה ולעבוד בנועם הליכות, חריצות ודבקות במשימה. אבל מה שהכי אהבתי אצלך היו המחוות הקטנות הללו שהמשיכו גם כשלא היית כבר תלמיד שלי – היינו מחליפים עוגיות ואני הייתי מביא לך עגבניות, היית מנגן לכל מי שרצה, בימי השדה עם חי רואי  ויגאל תמיד היינו נשארים עד מאוחר וידענו שיש על מי לסמוך. תודה לך תובל על הזכות להכיר אותך ואת משפחתך. אתה אחד התלמידים שאני הכי גאה בהם. כשהגיעה הידיעה הקשה על נפילתך חוויתי צער גדול. אנצור אותך לנצח בליבי. אוהב ומתגעגע."

תובל עשה הכל כדי להתגייס לשירות קרבי משמעותי כלוחם שריון – החלום שלו היה להגן על המולדת. ואכן תובל התגייס לחיל השריון, ושויך לגדוד 53 של חטיבה 188 ונחשב ללוחם מעולה. במהלך קרב בעזה, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, נפגע הטנק של תובל מטיל נ"ט בסג'עייה. תובל נהרג ויחד איתו נפלו חבריו לצוות סרן איתן פיש וסמל יקיר שנקולבסקי.