סגן שי איילי ז"ל

שי היה נער מלא שמחת חיים, שחיוך תמידי נסוך על פניו. הוא למד בכיתה למנהיגות מדעית טכנולוגית ובמקביל ללימודיו שיחק כדורסל במחלקת הנוער של מועדון הכדורסל "א.ס. אשקלון". התנדב בעירו, ועל הצטיינותו בתחום זה קיבל את פרס ראש עיריית אשקלון לנוער מתנדב. נער שאפתן ובעל כוח רצון אדיר, שסימן מטרות כבר מגיל צעיר. שי אהב  לנגן בגיטרה ולטייל בטבע. מלבד היותו מנהיג, שי היטיב להיות חבר. היה המצחיק והחייכן בחבורה, זה שתמיד אופטימי ולוקח הכול בחיוביות, עם חיוך ענק נצחי.

רוזי, המחנכת של שי: "שי היה מהתלמידים שנכנסים ישר ללב. בעל החיוך הכי גדול וקסום שראינו. לב זהב שתמיד דאג לחבריו , למוריו ולמשפחתו. אהב אדם, אהב את ארצו. תמיד חלם להיות בעל תפקיד משמעותי בצבא, השקיע בלימודים, בהכנה לצהל, תמיד רצה להיות משמעותי".

לירז אטיאס: "הייתי המורה שלו לתנ"ך, כיתה י"א, בגרות… בשיעור הראשון כשביקשתי שירשמו שמות, הוא הכין שלט יפה וכתב "פרופסור שי איילי" והאמנתי לו. האמנתי שהוא ישיג מה שירצה ויגיע לאן שישאף. היה לו מבט מבוייש בעיניים, חיוך מהמם וקסם מהפנט. והוא איננו והעולם יחסר אותו".

אחת מהשאיפות של שי היתה להיות לוחם קרבי. כנגד כל הנסיבות פעל להעלות את הפרופיל, להשתלב ביחידה קרבית מיוחדת ולצאת לקצונה. שי התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר והגשים את שאיפתו להתקבל לתפקיד לוחם ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד ("669"). בזכות נחישותו, שי זכה להגיע לקורס קצינים, החל כצוער בגדוד "גפן" של בית הספר לקצינים של צה"ל ("בה״ד 1"), עליו בהמשך פיקד. מספר שבועות לאחר פרוץ המלחמה נכנס ללחימה ברצועת עזה יחד עם גדוד "גפן". במהלך פעולה בצפון רצועת עזה, שי נפל בהיתקלות עם מחבל. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.