סמ"ר שחר כהן מבטח ז"ל

שחר גדל והתחנך בכרמיאל. נער שובב, רגיש, מלא חום ואהבה ומוקף בחברים. כילד, הצטרף לחוג הכדורגל שקיימה קבוצת "מכבי חיפה" בכרמיאל, ושימש כשוער מצטיין. מהר מאוד הפך לאוהד מושבע של הקבוצה ונהג להגיע עם אביו לכל משחקי הבית ולמשחקי חוץ רבים. לקראת סיום התיכון, החליט להצטרף למכינה הקדם-צבאית החצי-שנתית "מעשה בגליל" בטבריה. התכנים במכינה עניינו והלהיבו אותו, והוא התכוון לנצל את דחיית מועד הגיוס לצורך ירידה במשקל והעלאת הפרופיל הצבאי. בחודשים הספורים שבילה במכינה שחר עבר תהליך משמעותי. מנער שובב וסוער שהשקיע את המינימום האפשרי בלימודים, הפך לגבר צעיר, בוגר ואחראי, בעל מודעות עצמית גבוהה ונחישות להשיג את יעדיו ולהגשים את מטרותיו. הוא התבגר והתעצב, הגיע לתובנות עמוקות, התחבר לטבע ונהנה לצאת ולגלות מעיינות נסתרים ומקומות חדשים ויפים. בסוף המכינה עבר ועדה רפואית בלשכת הגיוס והתבשר כי הפרופיל הצבאי שלו עודכן לרמה הגבוהה ביותר – פרופיל 97. במהלך השירות הצבאי הכיר את אודיה, והשניים התאהבו. הייתה ביניהם אהבה גדולה, אמיתית ועמוקה שמילאה את שניהם באושר ובחלומות על עתיד משותף.

ענבר, מנהלת החטיבה העליונה: "שחר, ילד אהוב, זה אחד קשה במיוחד… מאז המסע המשותף שלנו לפולין, הפכנו לסוג של משפחה, זר לא יבין זאת. מחנכת ותלמידים שנקשר ביניהם קשר של לב. יש לי אוסף של חיוכים מושלמים שלך, ואוסף של חיבוקים מכל פעם שנפגשנו במקרה, ואוסף של לבבות בוואטסאפ, ואת הדמות המקסימה שלך, עם הגובה והלב הענק והמתוק שלך. תודה על הזכות ללוות אותך בדרך, תודה שנתת לי להיות גם חברה, ותודה על מה שעשית בשבילנו, מקווה שתמיד נהיה ראויים לכך. נוח בשלום ילד אהוב, אתגעגע מאוד".

מירי, המחנכת של שחר: ""זכיתי לחנך את שחר במשך שלוש שנים. הוא נכנס ללבבות של כולם בזכות טוב ליבו, הנתינה הרבה וערך הרעות שקדם אצלו להכול. למרות שהיה שקט וביישן, לא ניתן היה להתעלם ממנו. הוא היה הראשון להתנדב בטיולים השנתיים לעזרה בנשיאת משאות, הראשון לסייע במסלולים והראשון לעזור לחבריו ולכל דורש. שחר היה אהוב על כולם בזכות קסמו המיוחד".

לאחר מאבק ושינוי שעשה בחייו, התגייס שחר לצה"ל ושירת בחיל השריון, כמו רבים מבני משפחתו. הוא שימש כטען-קשר בפלוגת "מגן", גדוד 9, חטיבה 401. מהר מאוד בלט ביכולותיו ונבחר להיות חלק מחפ"ק מג"ד – חוליית הפיקוד הקדמית המתלווה למפקד הגדוד. את תפקידו בחפ"ק מילא בצורה מעוררת הערכה, בטבעיות וברוגע, והיה חלק משמעותי מהצוות. הוא שמר על קשר הדוק עם חבריו מהפלוגה והיה אחד האנשים האהובים והמוערכים בגדוד. שחר הוקפץ בבוקר ה-7.10 מחופשת השחרור שלו והתבקש להגיע ליחידה. הכינוס הראשוני נערך ברמת הגולן, אך יום למחרת נשלחו הכוחות לשטחי הכינוס הסמוכים לאזור עוטף עזה, במטרה להתכונן לכניסה קרקעית לרצועה. במהלך התימרונים בעזה, נורתה פצצת מרגמה לעבר הכוח של שחר. שחר נפגע אנושות מרסיס ומת מפצעיו.