סמ"ר שחף ניסני ז"ל

שחף, ילידת אשקלון, הייתה הבת הצעירה במשפחה שהביאה המון אור ונחת למשפחתה. היא גדלה בצל המצב הביטחוני הקשה שחוו תושבי עוטף עזה, והייתה ילדה חרדתית שטופלה ע"י פסיכולוג במשך שנה. אבל זה לא מנע ממנה להפוך לנערה יפיפיה עם רעמת תלתלים, שמש עוצמתית. שחף למדה במגמת גרפיקה. תלמידה כישרונית בכל מה שקשור לעיצוב ואומנות, מצטיינת בלימודים אהובה על כל המורות. זו שתמיד חשבה על אחרים ודאגה לחלשים. לשחף היה לב גדול, מלא נתינה וחמלה, נערה שמחה, שפיזרה סביבה אור, שמחה ואהבה.

שרון לטי, המחנכת: "שחף הייתה תלמידה אחראית שתמיד עוזרת ומארגנת. הייתי בקשר קבוע איתה מאז שהיא סיימה כיתה יב', תמיד הייתה עם נתינה. כל המשפחה כאלו. הן הראשונות להתנדב ולתרום וגם שחף הייתה אותו דבר. שחף רצתה לנסוע עם אמא שלה לחו"ל בסיום יב' ובשל מגפת הקורונה זה לא קרה, אז אמא שלה הזמינה כרטיסים לסוף אוקטובר, לצערנו הסוף ידוע. כדי להבין מי זו שחף אפשר לספר שהיא כתבה מכתב לכל החברות שלה לקראת השחרור מהצבא. אחד המכתבים הייתה לאורי מגידיש התצפיתנית שחולצה משבי החמאס. אח של שחף הלך והביא לה את המכתב, שישמר כמזכרת עצובה משחף".

סמ"ר שחף ניסני חגגה ב-6.10 את השבת האחרונה שלה בבסיס, ימים ספורים לפני השחרור. בשעות הבוקר, נסעו אמה ואחותה לבקרה במוצב. היא הייתה החיילת הוותיקה ביותר במוצב נחל עוז – "המאמא של החמ"ל". בחצות, זמן קצר אחרי שהסתיימו החגיגות, עלתה שחף למשמרת שהסתיימה בארבע לפנות בוקר, ועד שש היא הייתה כוננית. ב-6:30 החל הירי על נחל עוז. שחף הסתתרה עם חברותיה במיגונית ושלחה הודעות פרידה להוריה, עד שנהרגה.