עדן גז ז"ל

עדן היתה אחות תאומה לעדי תבדל"א, גדלה והתחנכה באשקלון ולמדה בביה"ס במגמת מדעי הסביבה. הייתה תלמידה לבבית וחברותית מאוד, מלאת שמחת חיים ותמיד חיוך נסוך על פניה. האירה תמיד פניה תמיד לחבריה ללימודים. כשסיימה את לימודיה, התגייסה לצבא, ולאחר שהשתחררה נסעה עם אחותה התאומה לטיול ארוך בתאילנד. לעדן היתה יכולת נתינה אינסופית, לב זהב, חיוך ממגנט, אופטימיות ואהבה רבה. נערה שובבה, מצחיקה ואנרגטית שאהבה במיוחד לחבוש כובעים מכל מיני סוגים ובכל מיני צבעים ונהנתה להצטלם איתם. היא נהגה להתפלל מדי בוקר, לתרום ולעזור בסתר.

לילי, המחנכת של עדן: "עדן, שנים לא מעטות חלפו מאז חינכתי אותך ועדיין קשה לדבר עליך בלשון עבר. החיוך שלך עדיין חי בזכרוני , חיוך שהאיר כל מקום אליו נכנסת. היה בך שילוב נדיר של שקט ושלווה פנימית יחד עם חברותיות עמוקה ודאגה לזולת . וב7 באוקטובר כשחגגת את החיים והאהבה, ידם האכזרית והמרשעת של החמאס גזלה את חייך בטרם עת אך לא את זכרך. נזכור אותך תמיד כפי שהיית, מלאת חיים, אוהבת, מיוחדת וחברה של אמת. יהיה זכרך ברוך!"

גאולה אביטבול, מורת שילוב בביה"ס: "עדן תלמידה יקרה ואהובה, בכאב לב ובעצב גדול נפרדתי ממך לאחר שנקטפת בדמי ימייך בנסיבות טראגיות במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר. עדן תמיד הייתה נערה חייכנית, מלאת שמחת חיים, שהקרינה אור לכל סובביה. ניחנה בלב רחב וברצון כנה לעזור לכל חבר וחברה. בכל הזדמנות שניתנה לה, פעלה לחבר בין חבריה לשיעורים המשותפים איתי, רק כדי שיוכלו לקבל הזדמנות ללמוד ולצמוח והכל בחיוך שלא ניתן לסרב לו ולא יכולתי לעמוד בפניו. היא האמינה בכוחו של הידע, בשיתוף, בערבות הדדית – ואלה היו הערכים שהנחו אותה בדרכה. עדן לא רק למדה – היא לימדה אותנו מהי נתינה, מהי מסירות אמיתית לחבר, ומהי הכרת תודה. היא הייתה תלמידה שתמיד אמרה "תודה", שתמיד ידעה להעריך את מה שיש וזכרה תמיד לבוא ולספר איך התמודדה עם משימה או מבחן ובזאת השאירה חותם של אהבה והערכה. אובדנך כואב לי עד בלי די, עדן. העולם שאיבד אותך הוא עולם חסר, דל יותר באור ובחמלה. אזכור אותך תמיד – את החיוך שלך, את הרצון הטוב, את האמונה שלך בטוב שבאדם. בחיי היום יום דמותך ניצבת מול עיניי במיוחד בוועדות ברשות שבהן אחותך המקסימה שמחה שתבדל לחיים ארוכים נוכחת בהן ומזכירה לי אותך".

בערב שישי שקדם לפרוץ המלחמה, נסעה עדן עם חברתה הטובה מאשקלון, סתיו גואטה ז"ל, לקיבוץ רעים כדי לבקר את חברותיהן – צליל ויסמין. כששמעו על פסטיבל "נובה" שהתקיים באותן שעות בשדות הקיבוץ, החליטו השתיים להצטרף ל-3,000 החוגגים. בשעה 4:00 לפנות בוקר נכנסו השתיים לרכב כדי לנמנם לפני חזרתן הביתה, והתעוררו עם הישמע מתקפת הטילים. הן החלו בנסיעה צפונה ואף צילמו עצמן צוחקות לנוכח המצב, אך זמן קצר אחר כך, כשהיו בסמוך לקיבוץ מפלסים, נורו שתיהן למוות על ידי המחבלים. בתום שלושה ימי חיפוש, קיבלה משפחתה של עדן את הבשורה המרה שגופתה נמצאה.