סמ"ר עדי לנדמן ז"ל

עדי אחות תאומה לליעד, ואחות לכפיר. היא גדלה והתחנכה ביקנעם עילית, הייתה נערה יפהפייה, ברוכת כישרונות וחכמה, שהפיצה אור ושמחה בכל מקום בו דרכה. בכיתה ה' הצטרפה ללהקת "צעירי יקנעם" והתגלתה כזמרת, שחקנית ורקדנית מוכשרת. היא הייתה חברה בלהקה עד סוף כיתה י"ב, השתתפה בהופעות ובמחזות זמר בהם כבשה את הבמה בכישרונה ובנוכחותה המרשימה. בתיכון למדה במגמת אדריכלות וחלמה לשלב בין האדריכלות והבמה. עדי הייתה חברת אמת שידעה לתמוך, להקשיב ותמיד לתת עצה טובה, ראתה את הטוב שבכל אדם, דאגה ועזרה לכולם ושמה את טובת האחר לפני טובתה שלה. צעירה מלאת שמחת חיים, הומור וקלילות, ובעלת צחוק מתגלגל וכובש. עדי אהבה לבשל, לאפות, לראות הצגות ומחזות זמר, לשיר שירים במכונית ולשבת עם חברים בעגלות קפה. את ההומור, הציניות והיצירתיות שלה הפגינה בעמוד הטיקטוק שלה, שצבר עשרות אלפי עוקבים.

הדר בר מעוז, יועצת: "עדי הייתה תלמידה חיובית, נמרצת, אהובה על הצוות החינוכי, בלטה בערך החברות, הערבות הדדית, בעלת חוש הומור מפותח ואיטנליגנציה רגשית. עדי היתה נערה מלאת שמחת חיים וחיוך רחב ומאיר פנים".

עדי התגייסה לצה"ל ושירתה כתצפיתנית בחיל הגנת הגבולות. תחילה הוצבה בחמ"ל מחנה "יפתח" הסמוך לקיבוץ זיקים. בסיום קורס מ"כיות, הוצבה בחמ"ל בסיס נחל עוז שבו הספיקה לשרת כחודש בלבד, אך השתלבה במהירות, הייתה אהובה מאוד על הבנות והפכה לחלק בלתי נפרד מהצוות. את ערב שמחת תורה תשפ"ד בילתה עדי עם חברותיה למוצב בארוחת ה-"Tea Time" המסורתית של תצפיתניות נחל עוז. יום למחרת החג, הייתה אמורה לעבור את מבחן החפיפה, לסיים את תקופת ההכשרה במוצב ולהפוך למפקדת בחמ"ל באופן רשמי. בבוקר החג, עדי התעוררה לקול מטחי הרקטות ורצה עם חברותיה אל המיגונית. כשעלה חשד למתקפת מחבלים על הבסיס, הצטרפה אל החמ"ל כדי לסייע בניהול האירוע ולעזור לתצפיתניות שהיו במשמרת. זמן לא רב לאחר מכן, התקיפו מחבלים את החמ"ל באמצעות ירי והשלכת חומרי בעירה. עדי, שמילאה את תפקידה בגבורה עד הרגע האחרון, נפלה בקרב.