סמ"ר נועם דואק ז"ל

נועם היה נער יפה עם חיוך מדהים, מוקף תמיד בחבריו. מגדלור של ענווה, צניעות ושמחה. עם שנינות וצחוק מתגלגל סחף אחריו את כולם. בביה"ס הפך להיות הבדרן של החבר'ה, הדבק המאחד את כולם, שדואג לכולם. מצד אחד היה לו רוגע ומצד שני היה עם אקשן ברגליים. רצינות לצד אחריות גדולה. נועם היה ספורטאי מצטיין כשוער בנבחרת כדוריד – שחקן נשמה קבוצתי. כבן הזקונים, הוא היה קשור למשפחתו, דאג לבקר את סבתו בכל הזדמנות ולחזק את קשריו עם בני הדודים. את בת זוגו בשנתיים האחרונות, עמית שוורץ, הכיר דרך חברים משותפים. בני המשפחה החליטו לתרום את קרניות עיניו: "הוא היה ילד של אור ושמחה, ילד של אנרגיות טובות, והוא ימשיך גם בלכתו, להביא אור למישהו אחר."

מיטל, המחנכת של נועם: "נועם היה נער יפה, הן מבפנים והן מבחוץ, ילד מואר שנוכחותו הורגשה תמיד בכל מקום. בכל תמונה ובכל סרטון רואים ושומעים אותו. הפרידה היתה קשה מנשוא. אנחנו כאן כדי לזכור ולחבק את המשפחה המדהימה שהותיר אחריו."

מוריו לספורט של נועם מספרים: " נועם היה שחקן כדוריד מצטיין, שנתן את הנשמה לחבריו לקבוצה. באחד המשחקים החשובים אחד החברים נפצע ופונה לבית החולים, נועם עזב הכל וליווה את החבר שלו, לא היה אכפת לו שהוא מפסיק את המשחק".

נועם היה לוחם שיריון בגדוד 9, עוצבת "עקבות הברזל" (401). ביום הגיוס לצה"ל הוא פגש שני חברים מבית הספר, ששובצו גם הם לחיל שריון, והחליט להישאר איתם. תחילה, שימש בתפקיד טען, ונקשר לחבריו בשריון. פחות משנה מאז הגיוס נפתחה מלחמת חרבות ברזל. נועם היה מהראשונים שנכנסו לתמרון הקרקעי בעזה, נפגע בכתף והיה בתקופת החלמה של כמה חודשים, אך התעקש לחזור ולהילחם עם חבריו. במהלך פעילות מבצעית נהרג באסון הגנרטור משאיפת גזים רעילים.