דין בנם של מאיר ואביבה, אחיהם הקטן של אסי, לירן והדר ואבא אוהב של בנו קאי. דין ייזכר תמיד כאדם שאהב את החיים, את משפחתו ואת סביבתו, וכמי שהשאיר אחריו מורשת של נתינה, מסירות ואהבת האדם.
דין נמשך מילדותו לעיצוב שיער. אביו מספר עליו: "מאז שהוא היה קטן הוא נמשך לתחום והפך את אחד מהחדרים שלנו למיני מספרה. הוא קנה מראה, כיסא, שולחן וציוד ספרות וכך, בזמן הפנוי שהיה לו בין הלימודים לחברים, הוא היה מספר – בהתחלה את החברים הקרובים ובני המשפחה, ועם הזמן והניסיון הוא הפך לשם דבר, וכל תושבי היישוב הגיעו להסתפר אצלו בפינה המאולתרת שהקים." בהמשך, הקים מספרה קטנה במרכז הישוב אחוזת ברק, אליו עבר עם משפחתו. המספרה פעלה כ- 7 שנים. דין רצה להרחיב את המספרה, גם במטרה לאפשר לצעירים להתלמד אצלו בתחום בתנאים הטובים ביותר. הוא שכר מבנה ביישוב והתכוון לשפץ אותו לטובת העניין. אביו מספר: "דין ידע בדיוק איך הוא רוצה שהמספרה תראה. הוא בחר צבעים, החליט איפה נכון שיהיה המיקום של כל דבר, איזו אווירה הוא רוצה לייצר במספרה ומה תהיה המוזיקה שתתנגן ברקע."
שיפוץ מבנה המספרה תוכנן להתחיל ב8 באוקטובר אך דין נרצח בטבח 7 באוקטובר במסיבת ה"נובה" ליד קיבוץ רעים. לאחר מותו, חבריו ובני משפחתו החליטו להמשיך את מורשתו ולהקים את המספרה עליה חלם בחייו, שתהיה מקום של יצירה ונתינה, לזכרו ולזכר ששת חבריו מהיישוב שנרצחו באותו אירוע. בנוסף למספרה, בני משפחתו וחבריו של דין ז"ל החליטו להמשיך את דרכו, ופעם בחודש הם פוקדים בתי אבות בעפולה ובערים נוספות ברחבי הצפון, לבושים בחולצות לזכרו, ומספרים את הדיירים בהתנדבות, ממש כפי שדין נהג לעשות בקביעות עד שנרצח.
המחנך של דין: "ייקוב הדין את ההר" (דברים א' י"ז). דין, תלמיד שלי יקר, הפסוק הזה מוקדש לך- בחור אמיץ ללא פשרות, עוזר לכולם בלי סייג או תנאי. פשוט אדם של מעשה. אישיותך האיתנה הטביעה חותמה בכל סביבה בה היית."
לדברי מבלים שהיו בסמוך אליו ושרדו, כשדין וחבריו שמעו את שריקות הטילים, הם רצו למיגונית הסמוכה. בערך באותו זמן דין התקשר לאביו וסיפר לו שהם שומעים קולות ירי קרובים ומנסים לחייג למשטרה, אך אין מענה. הוא שלח לאביו את המיקום שבו הם הסתתרו כדי שגם הוא ינסה לעזור להם להזעיק עזרה. אביו מספר: "בזמן שהייתי על הקו, שמעתי את החבר'ה במיגונית אומרים אחד לשני שברגע שיגיע המחבל, כל אחד מהם ייקח חפץ או אבן – ויחד הם ינסו לנטרל אותו. הם לא ידעו וכנראה שגם לא תיארו לעצמם שלא מדובר במחבל אחד, אלא באלפי מחבלים". השיחה בין השניים הסתיימה כשדין אמר לאביו שהוא יכול להירגע כי מגיע ג'יפ צבאי עם חיילים עליו. בהמשך התברר שאלו לא היו חיילים, אלא מחבלים חמושים שטבחו בכל מי שהסתתרו באותה מיגונית.
"זו זכות גדולה לשמח אחרים"
האתר מוקדש להנצחת בוגרי רשת החינוך אורט, שנפלו על משמרתם בעת שירותם הצבאי, נרצחו בפעולות איבה, או הקריבו את חייהם למען בטחון אזרחי מדינת ישראל. האתר משמש עדות חיה לגבורתם ולמחויבותם העמוקה למדינה, ומהווה מקור השראה עבורינו.
תלמידי הרשת לוקחים חלק פעיל בתיעוד, באיסוף המידע ובהנצחת זיכרון הנופלים, תוך כדי למידה על חייהם ופועלם והעמקת הקשר לערכים שמנחים את החברה הישראלית.
צוות אורטוב זמין במייל office@ortov.ort.org.il לכל שאלה, הערה או שיתוף.