מור מאיר טרבלסי ז"ל

מור גדל והתחנך בנהריה. מילדות אהב ספורט והתנסה במגוון ענפים שונים. כבר בגיל חמש השתתף בחוג התעמלות קרקע, בהמשך עסק בתחומי ספורט שונים: קראטה, כדורגל, כדורסל, גלישה, רכיבה על סוסים, ספורט אתגרי ימי ופעילויות אקסטרים מכל הסוגים. בנוסף, למד אגרוף תאילנדי והשתתף בתחרויות. בגיל 17.5 עבר תאונת דרכים קשה. במשך כמה ימים היה מורדם ומונשם, עבר חמישה ניתוחי ראש ובנס גדול הצליח להינצל. בעקבות הפציעה, קיבל פטור משירות צבאי. מור לא נתן לדבר לשבור אותו ותמיד שמר על החיוך הגדול שאפיין אותו. היה מאוד מחובר לדת, הקפיד לעזור לאנשים, להרבות בתרומות ולתת מעצמו לכל מי שצריך. מוזיקה הייתה אחת האהבות הגדולות שלו. הוא השתתף במסיבות בארץ ובעולם, ניגן כדי-ג'יי במסיבות, ובאירועים  והפך למוכר בסצנת הטראנס הישראלית. בטיול למקסיקו הכיר את יובל שרביט, הם התאהבו וחודש לפני המסיבה ברעים נישאו.

נעמה צרור, רכזת השכבה: "מור בוגר מחזור ראשון שלי כרכזת שכבה, היה תלמיד מיוחד במינו – חייכן, מלא חיים, כזה שתמיד אהב להיות במרכז, להקפיץ את האווירה ולמשוך אחריו את כולם באנרגיות שלו. אני זוכרת אותו כחבר טוב לכולם בשכבה, כזה שתמיד חיבר בין אנשים. זכיתי לראות אותו גדל ומתבגר, והיום הלב מסרב להאמין שהוא איננו. החיוך הכובש שלו יישאר בלבבות של כל מי שהכיר אותו. מור יקר, בוגר של בית הספר שלנו, שנלקח מאיתנו בטרגדיה בלתי נתפסת במסיבת ריקודים. יהי זכרו ברוך. חיבוק ענק למשפחתו, אמא לינדה היקרה, דור ורומי היקרים".

מור, אשתו יובל ושני חברים נוספים הגיעו למסיבת הנובה ברעים, כרבע שעה לפני שנפתחה המתקפה. כשהחל מטח הרקטות, מור החליט שעליהם לצאת מאזור העוטף במהירות. זמן קצר אחרי שהחלו בנסיעה, נתקלו בחוליית מחבלים. מור, שנהג ברכב, ביקש מיובל ומשני החברים שנסעו עמם שיורידו את הראש, והצליח לחמוק מהחולייה. דקות ספורות לאחר מכן, כשהגיעו לצומת מפלסים, עמד באמצע הכביש טנדר לבן ועליו מספר מחבלים. מור שמר על קור רוח, סימן ליובל שהכול יהיה בסדר וביקש שוב שיורידו את הראשים ויצעקו "שמע ישראל". בעודם צועקים, נשמע ירי אוטומטי לעבר הרכב. מור נורה בראשו ונהרג במקום, והרכב התהפך לתעלה הסמוכה לכביש. יובל והחברים, שניצלו בזכות התושייה של מור, הסתתרו ברכב במשך שעות, מעמידים פני מתים, עד שחולצו מהמקום.