זלטה קוסובסקי ז"ל

משפחתה של זלטה עלתה מבלארוס והיא הצברית הראשונה במשפחתה. זלטה גדלה והתחנכה בקריית גת. בילדותה נרשמה לחוג אומנות לחימה סינית והתמידה בו במשך תשע שנים. בתיכון למדה בכיתת אקדמיה, תלמידה טובה וחייכנית, מלאת נתינה לאחר, לב רחב ואהבה גדולה. תלמידה רגישה ונבונה, בעלת ביטחון עצמי גבוה, עצמאית ודעתנית. זלטה בלטה בכישרונותיה הרבים: היא ציירה, ניגנה בגיטרה ושרה. כשהתבקשה לשתף מכישרונותיה, עשתה זאת ברצון, בשמחה ובנדיבות, ולא הסכימה לקבל על כך תמורה. כשהשתחררה מהצבא עברה לגור בתל אביב והחלה ללמוד לתואר ראשון בחינוך דמוקרטי וכלכלה במכללת "סמינר הקיבוצים." עם סיום התואר עזבה לבאר שבע שם נטעה שורשים: היא החלה לעבוד בצהרונית, ובנוסף, התנדבה במיזמים קהילתיים כגון: הצלת עודפי מזון, מילוי מקררים קהילתיים וסיוע לבעלי חיים שחוו התעללות. זלטה בלטה כדמות מכילה ולא שיפוטית, ליברלית בהשקפותיה, מוקפת בחברים קרובים, להם שימשה אוזן קשבת. סבה קרא לה בחיבה "ויטמינצ'יק" מפני שתמיד הייתה התרופה עבור כולם, תמכה, ניחמה ועזרה לכל מי שנקרה בדרכה. בזמנה הפנוי עסקה בתחביב שאהבה מכול ושגרם לה אושר – אומנות. בין היתר ציירה איורי חינה יפיפיים על קירות, על חפצים ועל אנשים. ציירה דרקונים, פרחים, מנדלות וקישוטים אחרים. היא אימצה את מיני, גורת פיטבול, שננטשה ונמצאה ברחוב והכירה את איתי (יוסטון) הדר, מוזיקאי שפעל גם הוא למען הקהילה ועסק בפרויקטים חברתיים. השניים חלקו אהבה גדולה, בילו יחד, טיילו בארץ, התנדבו בפעילויות שונות ורקמו תוכניות לעתיד.

רחל שולמרק, מנהלת בית הספר: "השם זלטה פירושו באידיש – זהב. ובאמת לזלטה היה לב של זהב. זהב טהור, היא הייתה אדם האדם האמפטי והטוב עלי אדמות. מעולם לא פגעה באיש, לא שפטה, תמיד תמכה ועזרה. היא הייתה חברת אמת לאין ספור חברים ובני משפחה. היא הייתה מוכשרת בצורה יוצאת דופן בציור, בפיסול, בנגינה. כל דבר שנגעה בו יצא טוב. היו לה חיוך יפייפה וכמו שזהב נוצץ מרחוק. היא הפיצה המון אור וחום לכל הסובבים אותה".

זלטה התגייסה לצה"ל לתפקיד מורה חיילת וחנכה עולים חדשים. במהלך מבצע "צוק איתן" שירתה ביישובי עוטף עזה ודאגה לילדי המשפחות. בצל האזעקות הבלתי פוסקות, עטפה את הילדים באהבה וברכות אינסופיים והייתה מוערכת מאוד על ידי ההורים. ביום שישי, ערב שמחת תורה, התכוננו זלטה ובן זוגה איתי לנסוע למסיבת הטבע "פסיידאק" – מסיבת טראנס שהתקיימה בשטחים החקלאיים שבין קיבוץ ניר עוז לקיבוץ נירים, ונערכה במקביל לפסטיבל ה"נובה" הסמוך. כשהגיעו למקום, נהנו ממוזיקה טובה, רקדו ובילו כל הלילה במקום הפסטורלי. בשבת השחורה, לאחר מטח הטילים, נפסקה המוזיקה. זמן קצר לאחר מכן החליטו זלטה ואיתי לעזוב את המקום. הם רצו אל הרכב ומאז ניתק עימם הקשר. בני הזוג הוגדרו כנעדרים במשך שלושה ימים ולאחריהם הגיעה הבשורה הנוראה ששניהם נרצחו. הם נמצאו ירויים זה לצד זו בכניסה לקיבוץ ניר עוז.