סרן במיל' הראל שרביט ז"ל

הראל גדל בישוב כוכב יעקב שבנחלת בנימין, השני מתוך ארבעת ילדיהם של הרב יצחק ונגה שרביט. הראל היה אדם אהוב ואוהב, דומיננטי וסוחף, חייכן, מצחיק ומאוד ערכי. הקדיש את פועלו בעבור ישוב ארץ ישראל ואהבת עם ישראל. היה קצין לוחם בשירותו הסדיר ושירת בגדוד נצח יהודה בחטיבת כפיר. למרות חזותו כלוחם קשוח, הראל היה גם אדם רגיש ועדין, שידע להעניק אהבה וחמלה לסביבתו. חלומו היה להקים בית ומשפחה בישראל.

יחד עם אחיו משה ואשתו מוריה, הקימו בחורף תשפ"א את "חוות עמק תרצה" מתוך אהבה לארץ ישראל, והרצון לשוב ולחונן את עפרה. הוא יזם והקים חאן אירוח בחווה, במטרה ליצור גב כלכלי לחקלאות היומיומית, ולהביא את כל עם ישראל למרחביה של הארץ הטובה. הראל היה אדם מלא חיים, אדם של עשייה עם המון רגש, שהיה נכון למסור את נפשו על ארץ ישראל בכל זמן, בכל שעה ובכל הזדמנות. הוא מאוד אהב את החיים, אופנועים, ג’יפים, על האש, בשר וטיולים, וחי חיים מלאים.

הראל הרבה בתרומות ונתינה. הוא הקפיד לתרום לנזקקים, ולאנשים שלומדים תורה ופועלים למען עם ישראל, וארץ ישראל הקדושה. הפיוט ששר וניגן "ארץ הקדושה יקרה חמודה" התפרסם ברחבי הרשת והוא זמין להאזנה. כמו כן ניתן להאזין ברשת לשיעורים שמסר בלימוד ספר משלי עם חבורת הלימוד "כולל אליהו" שהיה שותף לה, מידי שבוע ביום חמישי.

עם פרוץ המלחמה, הראל פעל וחתר להצטרף לכוחות שמיועדים ללחימה ברצועת עזה. בשבועיים הראשונים לפרוץ המלחמה, הוא שירת כקצין מפקד במילואים בחטמ”ר בנימין. לאחר חילוקי דעות שהיו לו עם הפיקוד שמעליו כיצד לפעול בלחימה בגזרת בנימין, הוא סיים את תפקידו ומיהר לגבול עזה במטרה להצטרף ללחימה. הוא הצטרף כלוחם פשוט ולא כמפקד לגדוד יחס"ם גבעתי, וזכה להיות מהכוחות הראשונים שנכנסו לרצועה. הוא היה מאושר לקחת חלק בשליחות העצומה הזו. לאחר מכן הצטרף כלוחם בגדוד 7008 של כוחות קומנדו שפעלו בקו ראשון בחזית.

המוות של הראל התרחש כתוצאה מתאונה מצערת. במשימת הלחימה האחרונה, הראל מונה לפקד על החוליה הרפואית. הכח של הראל שהה בהמתנה לצד כביש עפר. לידם, עמד עמוד ברזל רעוע, קשור בכבלי פלדה לקו החשמל שהשתרך על הכביש. רכב צבאי שעבר במקום משך את הכבלים והעמוד נפל ופגע בהראל. המסוק שהוזמן כדי לחלץ את הראל כשעוד הוגדר כפצוע, שימש למפרע בכדי לחלץ לוחם אחר שנפגע עוד קודם לכן מרסיסים, ובכך בעקיפין ניצלו חייו.