רס"ר במיל' דניאל יעקב בן הרוש ז"ל

משפחתו של דניאל עלתה מצרפת. דניאל או כמו שנהגו כולם לכנותו בן הרוש, נולד בארץ. נער שמח, בעל חיוך רחב ויפה, תמיד בעניינים, תמיד פועל. אין מצב שעושים משהו והוא לא שם. הייתה לו נוכחות מאוד חזקה וכל דבר שקשור להתנדבות הוא תמיד היה נמצא שם. דניאל היה מלא באהבת האדם, עדינות, סקרנות. הוא נישא להדר והפך לאבא צעיר וגאה לבנו יובל, בן השנתיים. דניאל חלם להיות פיזיותרפיסט. שנה לפני נפילתו התקבל ללימודים ובמקביל סיים את לימודיו במכון ווינגייט והחל את דרכו המקצועית כמאמן אישי. דניאל היה ענ"ק (עובד נוער קהילתי) במושב הקטן בו התגורר והיה אהוב על ילדים והורים. חברו הטוב מילדות היה רס"ן אמיר סקורי, לוחם בסיירת מטכ"ל שנהרג ב-7 באוקטובר, בוגר אורט גרוס קרית גת.

פרופ׳ נילי שטיינברג, דיקנית הפקולטה למדעי הספורט והתנועה במרכז האקדמי לוינסקי – וינגייט: "דניאל היה סטודנט סקרן וחכם. ברצינותו ובגישתו החיובית והחייכנית לעולם, השרה אוירה רגועה על כל סובביו. סייע בחפץ לב לחבריו לספסל הלימודים, הן בהתמודדות עם תכני הלימוד והן בהיבטים אישיים. דניאל הרבה לחייך, תוך מחשבה חיובית על העולם שסביבו. תמיד חיפש שלום ואחווה בין כולם. יהי זכרו ברוך".

במהלך שירותו הסדיר של דניאל כלוחם בגדוד 890 בחטיבת הצנחנים הוא נפצע ונפלט מתהליך ההכשרה כלוחם. במהלך השירות נותח וטופל במשך כשנתיים במכוני פיזיותרפיה שונים תוך חתירה בלתי פוסקת לחזרה ללוחמה ולשירות משמעותי. אמנם לשירות קרבי בסדיר כלוחם לא חזר, אך הוא לא ויתר וחזר לשירות מילואים פעיל בתור לוחם באוגדה 98 בחטיבה 551. כששמע דניאל על המתקפה באותה שבת שחורה, מיהר לבסיס עוד לפני שהוקפץ. במהלך הלחימה בעזה נקלע עם חבריו למארב מתוכנן של מחבלים חמושים, בו דניאל נפצע. שעות לאחר מכן, כשחבריו מפנים אותו מהשטח, מת מפצעיו.