סמ"ר דניאל בזגודוב ז"ל

דניאל הוא בנה של מרגריטה בזגודוב עובדת ביה"ס, ואחיה של תלמידת ביה"ס, יסמין.

דניאל גדל בעפולה ובהמשך בחריש. היה ילד חייכן ושמח בעל עיניים טובות וחכמות, חזק מבחינה פיזית ונפשית ותמיד אפשר היה לסמוך עליו. ליבו, כפי שהעיד אחד מחבריו, "היה כגודל שריריו". בלט במתן כבוד לזולת, בנתינה ובסיוע לאחר בשעת צרה. כך כאשר טייל עם חבריו וראה ילד שכמעט טבע במעיין קפץ למים כדי לחלצו, וכשהבין שלאנשים אין די כסף כדי לשלם על קניותיהם הוא התנדב לשלם עבורם.

דניאל אהב לרקוד, לבלות עם חברים, לטייל בטבע ולהעמיק בקריאת ספרים כדי ללמוד על החיים. אחת מהתכונות שאפיינה אותו יותר מכול הייתה שאפתנות ונחישות להצליח. הוא נהג לכתוב לעצמו משפטי מוטיבציה דוגמת "אני מפסיק לחשוב כקורבן, ומתחיל לחשוב כמו ווינר כי זה מי שאני" ו"אל תיתן לאנשים לשבור אותך כי הם לא בנו אותך".

דניאל רצה להיות חייל קרבי כדי להגן על משפחתו ועל המדינה. לאחר סיום הלימודים בבית הספר התיכון "פסגת אמיר" שבחריש, למד במכינה הקדם-צבאית "אשר רוח בו" שבמצפה רמון, המכשירה צעירים לשירות כלוחמים. גם במכינה התגלה כאדם איכותי, רציני ומנהיג מלידה, שמוביל את הקבוצה בעוצמה ובשקט. הוא התגייס לסיירת הנח"ל ובמהלך שירותו הכיר את סתיו ומאז היו בני זוג בלתי נפרדים ואף עברו לגור יחד.

ביום 11.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת נח"ל. הוא סיים את ההכשרה כמצטיין פלוגתי ובהמשך יצא לקורס מפקדי כיתות. ב-7.10 דניאל החליף חייל שביקש חופשה ונשאר בבסיס, במוצב סופה. לפנות בוקר, עוד לפני פרוץ הקרבות, יצא עם כוח של שישה חיילים מהסיירת אל אנדרטת "נירים דנגור" הסמוכה לקיבוץ סופה, כחלק מנוהל רגיל של כוננות עם שחר. עם תחילת המתקפה נתקלו בעשרות מחבלים וניהלו נגדם קרב עיקש. למקום נשלחה תגבורת של שישה חיילים, ויחדיו המשיכו להיאבק במחבלים ולמנוע את כניסתם לקיבוץ. בכך הצילו חיי רבים. במהלך הקרבות נפגעו מפקדי הכוח, ודניאל תפס פיקוד ובקור רוח ואומץ המשיך להילחם עד אשר נפגע גם הוא.