סמל בן אבישי ז"ל

בן למד במגמת הנדסת תוכנה וסייבר בביה"ס והיה תלמיד מצטיין ומוקף בחברים. נער ערכי שתמיד סייע ותרם. על אף הצלחותיו, בן לא חיפש את קידמת הבמה; נהפוך הוא – תמיד חיפש את המקום השקט, הצנוע והמתבונן, אבל כולם ידעו שיש על מי לסמוך. בן היה מוקף חברים טובים, אהב לחגוג, לרקוד ולבלות במסיבות ונחשב לחקיין של החבר'ה. בספר המחזור נכתב עליו: "בן שלנו ספורטאי מצטיין, להבריז מהשיעור הוא אף פעם לא מתכוון. קשה לו לקום, זה התירוץ הקבוע, אבל הוא אחלה חבר, זה לכולם ידוע". רגישותו, תבונתו והאהבה העצומה שמילאה את הווייתו, לוו בסקרנות רבה ביחס לשאלות קיומיות ופילוסופיות, ובאו לידי ביטוי במקומות ובמצבים שונים. על שולחן הכתיבה שלו אפשר היה למצוא ספרים דוגמת: "האדם מחפש משמעות" מאת ויקטור פרנקל, "כוח 48 החוקים" מאת רוברט גרין, ו"החיים הם תקופה קשה" של חנוך דאום. מגיל צעיר ניגן בגיטרה, ואהב מאוד מוזיקה של יוצרים ישראלים עכשוויים. היה מחובר מאוד למשפחתו, לאחיו יהונתן ויואב ונהג לבקר את סבו וסבתו, תושבי המושב החקלאי מעונה, לעזור להם במשק ולשהות במחיצתם. בן אהב מאוד את הארץ ונופיה, אהב לצאת לטיולים ולהליכות בטבע, בנחלים ובאגמים.

מנהלת החטיבה העליונה, מילה זגורי, סיפרה עליו בכאב: "היה לו חיוך כובש. כולם אהבו אותו מאוד, המורים בבית הספר והתלמידים. הוא היה מוקף בהרבה מאוד חברים. מותו השאיר אותנו המומים וכואבים, אנחנו לא מעכלים כיצד נהרג. הכאב גדול מאוד, ואנחנו מחבקים ומחזקים את בני המשפחה האבלה".

סילבי פינטו, המחנכת של בן: "בן אבישי, עלם חמודות! כך ראוי שיקראו לך- עלם חמודות, כי על דמות שכמותך נכתבו סיפורים רבים. בחור שחרחר, זקוף קומה, חזק, בנוי לתלפיות, ועם זאת, רגיש ואהוב שמוסר וערכים הם נר לרגליו, אוהב אדם, תמיד נכון לעזור ובעיקר להקשיב! הקשבה מכוונת, מדויקת ואמיתית. כמו שאומרים החבר'ה- נסיך! בן הגיע לכיתתי, כיתה י', באמצע שנת הלימודים. לטענתו סיבת המעבר הייתה "חברים טובים" ולא הרחיב. כולם ביקשו את קרבתו, ברור! כי הוא צ'ארמר כזה, ואכן מיד נחשפנו למעלותיו וסגולותיו הרבים. לבנות מוסר וערכים כמו שהיו לבן, יש צורך בנשמה יתרה, העולה מעבר לסיסמה או קלישאה. בנשמה משתקפים המוסר, הערכים ואהבת האדם. כזה היית בן. כמחנכת הכיתה, אני זוכרת את מבטך החודר כאשר העליתי שאלה מוסרית לחלל הכיתה וממתינה לתשובות לצורך דיון כיתתי. המבט שלך היווה עבורי סימן דרך אם הפרזתי או החסרתי דבר. ישבת שם בטור האמצעי בסוף, ותריסי עינייך נסגרו כמעה, לאמור שהסוגייה אכן על מקומה ומידתה. כיתה יב'/6 היקרה, הייתה הכיתה היחידה שבחרתי לשתף על נפילת אחי במלחמת שלום הגליל בשנת 1982, והוא רק בן 19, ואתה, בן, התעניינת מיד ושאלת "באיזה יחידה הוא היה" וכשעניתי סיירת גולני, השפלת מבט בצער. בן, ילד מלא תבונה ורגישות, חמלה וסקרנות עמוקה ביחס לשאלות קיומיות ופילוסופיות שעלו במסגרת כיתתית ,כשמצאנו עצמנו על קצה הר במסע ישראלי, או תוך כדי הליכה באזור המכתשים בנגב. במסע ישראלי בכיתה י"ב בן דאג להושיט לי יד ולעזור במקומות קשים לטיפוס, ובמקביל תמיד להגניב מבט לאחור ולוודא שכולם בסדר. בן לא היה תלמיד של טקסים וקידמת במה, תמיד חיפש את המקום השקט, הצנוע והמתבונן, אבל כשנדרש להופיע בטקס יום השואה, ידעתי שיש על מי לסמוך. איך הזמן טס כשנהנים… תודה רבה לך על הכל, נהנינו איתך, למדנו ממך, צמחנו בזכותך, נגעת בליבנו והשארת חותם שלא ימחה לעולם. וכעת אני בטוחה יותר מאי פעם שהיקום החמיץ אדם עם שפע פוטנציאל, סקרנות אין קץ, אינטליגנציה רגשית שופעת, והכל בשקט ובענווה. כך ניווט את דרכו בינינו. אלוהים עדי, כמה אהבתי אותך בן אבישי. יהיה זכרך ברוך. אמן."

בן התנדב לחטיבת הצנחנים, סיים בהצלחה את מסלול ההכשרה המפרך בגדוד 101 פתן, והיה ללוחם. חבריו לנשק סיפרו על חבר אמת מלא חוכמה ובגרות שידע להושיט יד לעזרה בשעת קושי, הפגין אכפתיות ודאגה, כיבד כל אדם, ותמיד דיבר בגובה העיניים. מפקדיו העידו כי היה לוחם איכותי, מקצועי ונחוש שלא פחד לשאול שאלות כדי להבין את הסיבה והתכלית של כל פעולה ומשימה. עם היוודע דבר המתקפה, בבוקר ה-7.10, הוקפץ בן עם צוותו לאזור עוטף עזה, השתתף בלחימה הקשה והמורכבת בזירת פסטיבל ה"נובה" שבסמוך לקיבוץ רעים, ולקח חלק בפינוי גופות הנרצחים שם ובקיבוץ ניר עם. בימים הבאים עסקו לוחמי גדוד 101 בהגנה על היישובים והתאמנו לקראת הכניסה הקרקעית לרצועת עזה. בהמשך המלחמה, ביקש בן לעבור לפלחי"ק צנחנים – פלוגת הקשר החטיבתית, מונה לתפקיד מגן צופן, ותפעל את רכבי התקשוב הלווייניים שאפשרו לחטיבה להמשיך לפעול בשליטה מול הכוחות השונים בעומק השטח. בתפקידו החדש, התעקש להצטרף לחבריו שנכנסו שוב לרצועה, למרות שהיה יכול היה להימנע מכך. בבוקר יום שישי, 17 במאי 2024, לפני שיצא עם חבריו למשימה, אמר בן בחיוך: "איזה כבוד זה להיות יהודי כאן, במקום הזה." הוא שלח לאימו תמונה בוואטסאפ, והיא ביקשה שישמור על עצמו. שעה וחצי מאוחר יותר, נפל בקרב בג'באליה, מפגיעת ירי צלף.