אריה חפץ ז"ל

אריה גדל ברמלה ולמד באורט לילנטל במגמת תיאטרון. שמו המקורי היה אריק, אבל מגיל צעיר טען ש"זה שם של ילדים", שאינו משקף אותו, ולכן, שינה אותו לאריה, שהלם את אופיו המנהיג והיוזם. נער קליל ומדהים, נחוש ושאפתן. אריה היה רגיש לזולת ולחשיבות הושטת עזרה- בתקופת התיכון, יחד עם חבריו שיפץ בית של ניצולת שואה בעיר. ממיקה כלבתו, שמילאה תפקיד משמעותי בחייו, סירב להיפרד ונהג לקחת אותה איתו לאירועים וגם לנסיעות ארוכות בחו"ל. היה נער יצירתי בעל חוש אומנותי. צייר ציורים מרהיבים, ובהמשך יצר יצירות בעץ ובחמר. גם את עסק היזמוּת העסקית שלו לאימון וליווי פיננסי, הגדיר כיצירה. עם הזמן הפך למנטור ומאמן פיננסי ומנטלי והיווה השראה להרבה אנשים. הוא אהב מוסיקת טראנס, ריקודים והיה זה שתמיד הרים את האווירה כשהוא רוקד ומזמזם ומזכיר לכולם שכיף לחיות ומככב על רחבת הריקודים. 

אורנה מורלי, המחנכת של אריה: "להיזכר באריק (כך קראתי לו…), זה לראות את הפנים היפות שלו מחייכות, בשובבות שאפיינה אותו ולדעת, שלימודים לא היו בראש מעייניו, הראש תמיד מכוון לעתיד, לעסקים , מדבר על הצלחות ועל איך יכבוש את העולם. והכי זכור לי…איך לבשה הכיתה כולה חליפות לכבודה של המורה לאזרחות היפה וכמובן, שאתה היית החתן. אז. ככה תישאר בעיני, מחייך בחליפה".

נורית דסקל אלעזר, מורתו לתאטרון משתפת: "אריק חפץ היה תלמיד תיאטרון שלי במחזור הראשון שלימדתי בלילינטל, הוא היה בחור מלא חיים, מצחיק וכריזמטי, כולם רצו להיות בחברתו, יחד עם חבריו הוא בחר להעלות את ההצגה "אלוהי הקטל" מאת יסמינה רזה, היה מתאים לו מאוד לעסוק בצורה קומית בביקורת על המין האנושי שיודע היטב את מלאכת העמדת הפנים והצביעות כי אריק היה בחור אמיתי שידע להביא את מי שהיה באמת, בלי מסכות".

שרון, מורתו בתיכון: "אי אפשר לשכוח תלמיד מתוק ומלא חיים כמוך. היית מלא בהומור שובבי ומתחכם כיאה לנער מקסים ששבה את הלב. לא אשכח אותך במגמת התיאטרון, וכמה התעקשת ועשית בקיץ את שצריך כדי להיכנס אליה… תהא נשמתך משוחררת ושלווה".

כחובב מושבע של מסיבות טבע, אריה הגיע לרקוד במסיבה ברעים, ערב לפני המתקפה. כשהחלו המחבלים לטבוח במשתתפי המסיבה, אריה נורה מחוץ למיגונית בכניסה לקיבוץ עלומים. הוא פונה למחנה צבאי ושם נקבע מותו.