רב"ט איתמר כהן ז"ל

איתמר גדל והתחנך בעיר הולדתו כרמיאל במשפחה בעלת חיבור למסורת היהודית ולאהבת המולדת. איתמר למד במגמת שיווק וכלכלה. חבר טוב ונאמן שיודע לתת ותמיד מוקף בחברים. נער מאמין ושומר מצוות, ערכי, עם כבוד ודרך ארץ. מלא שמחת חיים ומרץ, מצחיק ואוהב אדם. בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה הכיר חברים וחברות שהלכו שבי אחר קסמו והוא הפך ללב החבורה, זה שלעולם לא רב עם אף אחד, תמיד משכין שלום ודואג לפייס בין כולם. לכדורגל היה מקום מרכזי בחייו כילד וכנער. איתמר אהב מאוד לשחק עם חבריו, וכאוהד מושבע של קבוצת "בית"ר ירושלים" נהג להגיע למשחקים, והיה דמות מוכרת ואהובה ביציע האוהדים, מעודד בכל הכוח עד שנשאר בלי קול.

מוריו של איתמר מספרים: "איתמר היה נער סקרן ונבון, מלא טוב ונתינה, רגיש ואכפתי, חבר במלוא מובן המילה שתמיד מוכן להושיט יד ועושה זאת עם כל הלב. שובב עם לב זהב."

כפטריוט, חיכה איתמר בכל מאודו לשירות בצבא כדי לתרום את חלקו להגנת המולדת, ושאף ללכת בעקבות אחיו הבכור, מפקד פלוגה ב"גולני". הוא ביקש להחליף את השיבוץ שקיבל כדי להתגייס לגולני. הוא צלח את ההכשרה, את האימון המתקדם ואת מסע הכומתה, והיה ללוחם בפלוגת "טורפי הלילה" – פלוגה ג' בגדוד 13, בגולני. בשירות איתמר הצליח לשלב בין הדת לצבא באופן מעורר השראה. עם סיום המסלול, הצטרף עם חבריו בפלוגה, לגדוד 13 ושירת במוצב "פגה" – אחד המוצבים הקדמיים שעל גדר הגבול. את שמחת תורה היה איתמר יכול לחגוג בבית, אך מתוך אהבתו העזה לחברים בפלוגה ולמפקדו, החליט להישאר בבסיס. הקרב על מוצב "פגה" היה מהקרבות הראשונים שהתנהלו בשבעה באוקטובר. בשעות הבוקר המוקדמות תקפו מחבלים את המוצב. לאחר כשעתיים של לחימה, בפקודתו של מפקד המחלקה, רץ איתמר להביא טיל "לאו מטדור", עלה לעמדה, וירה לעבר המחבלים. בפעולת גבורה זו חיסל מחבלים רבים, ובכך הציל את מרבית חבריו. בעת שירד מעמדת הפילבוקס ירו בו מחבלים שארבו בצד האחר, ואיתמר נהרג במקום. עימו נפלו מפקדו ושניים מחבריו לצוות. במשך יומיים שררה אי-ודאות באשר לגורלו, עד שהוריו קיבלו את ההודעה הרשמית כי נפל.