אילן גדל והתחנך בתל אביב, בן למשפחת עולים שהתגוררה בשכונת התקווה. נער עם מבט ירוק רושף, שלא פעם העדיף בילוי עם חברים על פני הלימודים, אהוב ואוהב אדם. לקראת סיום התיכון, החליט לכוון עצמו לשירות משמעותי בצה"ל. הוא שיפר את הישגיו בלימודים ובעקבות מפגש חשיפה עם תנועת "אחריי", החליט להתנדב לשנת שירות. הוא שובץ לקומונה בחדרה, שם חנך תלמידי בית ספר יסודי. כאוהד שרוף של קבוצת מכבי תל אביב בכדורגל, נהג לצאת בסתר מהקומונה כדי להגיע למשחקים. שנת השירות שינתה את חייו מקצה לקצה. מילד שגדל בתנאים לא קלים, הפך למלח הארץ ולמנהיג, שהיווה השראה לעשרות ילדים בעלי רקע דומה לשלו. לכל מקום אליו הגיע הביא עמו שובבות וכיף והיה אחראי על הבילויים, ההנאות ושבירת השגרה. אבל לצד שובבותו, הייתה חשובה לו גם היושרה והאמינות. בהמשך דרכו התנדב בפעילויות עם נוער בסיכון, והיה רכז נוער ואיש חינוך של מרכז נוער שכונתי במרכז הקהילתי בית דני בשכונה בה גדל. הוא נהג לסייר בלילות ולאסוף ילדים על מנת שיהיו במקום מוגן ולא ברחוב, והפך את המרכז למרחב בטוח ומיטיב לנערי קצה, ולמקום שילדים ונערים בוחרים ללכת אליו. במקביל, השלים לימודי תואר ראשון בהיסטוריה יהודית ומדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ותכנן להמשיך לתואר שני בפוליטיקה.
איריס יולזרי, רכזת השכבה והמורה למדעים של אילן: "אילן למד בבית הספר אורט סינגאלובסקי היה נער חברותי ופתוח, תלמיד, שובב וסקרן, שאהב להיות בחברת חבריו לשכבה ולבלות עימם. לאחר תקופה חזר אילן מדי שנה בשנה לבית הספר כדי לגייס חניכים למנ"ש בית דני בו עבד כרכז בני נוער אותם כה אהב ודאג להם".
אורית גת, המחנכת של אילן: "אילן למד במגמת תקשורת וניהול עסקי. אחרי התיכון ואחרי שסיים שנת שירות, היה רכז נוער במנ"ש בית דני. כבר בתיכון יכולתי לראות מוטיבציה גבווה לעזור לכולם. אילן היה חברותי באופן יוצא דופן ותמיד היו סביבו חברים. הכי אהב לשחק כדורגל והיה חוזר מההפסקת עם השיער הארוך והקוקו כולו מזיע ומטפטף. אני זוכרת את הקלות בה למד וזכר את חומר הלימוד בתקשורת, בכל המבחנים קיבל 100".
עם סיום שנת השירות הגשים חלום והתגייס ליחידת הקומנדו דובדבן. הוא שימש כמפקד וכסמל ואהב מאוד את הצבא, אך שמר על דיסקרטיות ולא שיתף בדברים שעלולים להלחיץ את המשפחה. אילן היה איש ורסטילי, מגוון ומעניין, שאהב מסיבות טראנס, אהב לטייל, לעשות ספורט ופעילויות אקסטרים, לשמוח ולרקוד. אל מסיבת הנובה נסע עם בת דודתו, ג'ני ניסמבוים. בסרטון שצילם ברגעים בה החלה מתקפת הטילים, אמר: "מדינת ישראל, אני אוהב אותך למרות הכול, למרות כל הטילים והאזעקות. אין כמו מדינת ישראל, אנחנו לא נוותר לעולם. לעולם לא נוותר על העצמאות ועל החיים שלנו". זמן לא רב לאחר מכן, חדרו מחבלים למתחם. אילן שמר על קור רוח ולקח את תפקיד המנהיג. תחת אש, ניהל שיחות טלפון כדי לוודא את פתיחת המקלטים בשכונת התקווה. פחות מעשרים דקות לאחר מכן, נרצחו הוא ובת דודתו על ידי המחבלים.
"לא נוותר לעולם על העצמאות ועל החיים שלנו"
האתר מוקדש להנצחת בוגרי רשת החינוך אורט, שנפלו על משמרתם בעת שירותם הצבאי, נרצחו בפעולות איבה, או הקריבו את חייהם למען בטחון אזרחי מדינת ישראל. האתר משמש עדות חיה לגבורתם ולמחויבותם העמוקה למדינה, ומהווה מקור השראה עבורינו.
תלמידי הרשת לוקחים חלק פעיל בתיעוד, באיסוף המידע ובהנצחת זיכרון הנופלים, תוך כדי למידה על חייהם ופועלם והעמקת הקשר לערכים שמנחים את החברה הישראלית.
צוות אורטוב זמין במייל office@ortov.ort.org.il לכל שאלה, הערה או שיתוף.