רס"ן אייל שומינוב ז"ל

אייל היה תלמיד מלא קסם, נעים הליכות, חרוץ, צנוע ומלא מוטיבציה, מתבלט ביכולותיו. כבר כשלמד בכיתה ח', בחטיבת הביניים, הצהיר שהוא מכוון לשירות קרבי בצבא, כשוויתר על הצעה ללמוד בכיתת טו"ב אלקטרוניקה. אייל היה תלמיד מצטיין בעל נטייה למדעים מדוייקים. נער מנומס ואיכותי, ציוני, אוהב אדם, איש אשכולות, ספר וידע עצום, שסיים בהצטיינות את לימודיו בתיכון. הוא נבחר כ'מצטיין פריפריה' ע"י משרד החינוך, תואר שהקנה לו זכות להתקבל לאוניברסיטת תל אביב ללא פסיכומטרי במהלך 7 שנים.

אייל חתם קבע והיה 6 שנים בצבא, תכנן לסיים ולהתחיל ללמוד. הוא היה אמור להשתחרר בינואר והאריך את שרותו לעוד חודש ואמר: "כל עוד צריך אותי, אני פה! זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז״. החודש הזה היה גורלי עבורו, שכן הוא נהרג 5 ימים לפני שחרורו.

חיים סויבלמן, המחנך של אייל: "איבדנו את אחד הבוגרים היקרים שלנו. הייתי מאחל לכל מחנך תלמיד כזה עם ערכים וכבוד וכאבא אני יכול להגיד שגם הייתי רוצה בן כזה. בכל מה שהוא יכול היה לתרום, הוא תרם. הוא אהב את המדינה, הוא היה מלח הארץ. אין משהו שהיית צריך והוא לא היה הראשון להתנדב. אני כל כך גאה שזה מה שהוא היה, אין לי ספק שהחיילים נהנו ממנו. מה שאפיין אותו היה הכבוד שלו לסביבה, לצוות, לאנשים – האהבה שלו לזולת. החברים שלו העריצו אותו. גם כשיצאנו למסע בפולין תמיד הוא היה מתנדב ובראש. מלח הארץ. עקבתי אחריו בחודשים האחרונים בדאגה רבה ולא הופתעתי כששמעתי שנפצע בהיתקלות עם מחבלים בשבעה באוקטובר ושהוא לא ויתר ודרש לחזור מהר למערכה. הוא חזר לצבא ושלחו לנו תיעוד שלו כשהדליק חנוכייה באחד מיישובי העוטף. אייל היה אחד שלא מוותר. גם כתלמיד תמיד השתדל ועשה כל מאמץ כדי להצליח. ברור שגם בצבא הוא יהיה כל כולו למען המדינה".

מאז צעירותו אייל ידע שיהפוך למפקד בצה"ל והיה מכוון לכך. הוא התגייס לגבעתי, עבר את כל המסלול והפך למ"פ האגדי של גדוד שקד. כמפקד היה לפני הכל אב לחייליו. נערץ, אחראי ומקצועי – חייליו הלוחמים אהבו אותו, סמכו עליו והלכו אחריו בעיניים עצומות. ב-7 באוקטובר הוא היה מהמפקדים הראשונים שהגיעו לאזור הנובה. הוא לחם ונפצע בקרבות לטיהור קיבוץ כיסופים, כמ"פ חוד הגיע למבנה שבו התבצרו מחבלים והצליח לחלץ אמא ושתי בנות, חטף כדור ביד, אך המשיך להילחם. הוא היה אמור להשתחרר מצה"ל, אך למרות זאת כשסיים את השיקום חזר לשטח להילחם עם חייליו. הוא יזכר כמי שדרש מעצמו ומחייליו: "אין עכשיו אישי, כולנו לאומי". אייל נהרג מפגיעת טיל נ"ט במהלך פשיטה על שכונת זייתון בעזה.