איילת גודארד(פרג) ז"ל

איילת, הייתה אשת חינוך נערצת ולוחמת צדק, שעיצבה דורות של אנשים ולא הפסיקה לפעול למען העם והארץ שכל כך אהבה. איילת נולדה בכפר גלים. משפחתה עברה לקריית ביאליק וכשהיתה איילת בת 3 נפטר אביה. איילת גדלה להיות נערה פעילה, מדריכה בשבט הצופים המקומי. שם ניכרו הניצנים הראשונים של יכולותיה כמנהיגה וכמחנכת. אהבתה לאנשים, לטבע ולטיולים הובילה אותה להתגייס לצבא בתפקיד מדריכת טיולים בבית ספר שדה הר הנגב. במהלך השירות היא צברה ידע עצום, והצליחה ליצור הקשר אנושי, מלא אנושיות לפסיפס המרהיב של הארץ. שם גם פגשה את אהבת חייה, מני. חתונתם היתה החתונה האחרונה בימית. איילת למדה חינוך מיוחד והיסטוריה בסמינר הקיבוצים, הזוג עבר לקיבוץ בארי, ונולדו להם שלושה ילדים והם אימצו ילד נוסף. לאורך כל השנים הצליחה איילת לשלב את אהבותיה: משפחה, חברים, טיולים וספר טוב. תמיד ובכל הזדמנות יצאה לטיולים, כבילוי מועדף וכדרך חיים. איילת הייתה אמא למופת וסבתא נערצת. לכל ילד התאימה משהו אישי ומיוחד, יצירה, הזמנה לפעילות או בצק להכנת עוגיות. תשומת הלב האישית והיכולת להתייחס לכל אדם בגובה העיניים הפכו את ביתם של איילת ומני לבית פתוח, הומה אורחים, ילדים, נכדים, מאומצים, חניכים, משפחה וחברים. עם המעבר לבית הספר האזורי במעלה הבשור עברה לתפקיד מרכזת השינשינים בתק"ם. כך ליוותה מאות צעירים לפני הגיוס בשנת השירות שלהם. איילת לקחה חלק פעיל בחיי הקיבוץ ופעלה מתוך בעירה פנימית, התמסרות אין קץ ותחושת שליחות שלא יודעת גבול.

איילת ובעלה מני ז"ל, נרצחו בביתם היפה, בקיבוץ בארי, בשמחת תורה בעת מתקפת הטרור של מחבלי חמאס על העוטף. גופתו של מני נחטפה לעזה. במשך ארבעה חודשים נחשב מני, כנעדר, מאחר וגופתו לא אותרה. מני ואיילת הותירו אחריהם ארבעה ילדים: מור, גל, בר וגוני ושישה נכדים.