סמ"ר אור בלומוביץ ז"ל

אור היה תלמיד ונער אהוב. אהבתו לכימיה, היסטוריה, אזרחות, טיולים וספורט, ניכרה בכל מעשיו. נער שקט וחברותי שהותיר חותם על כל מי שהכיר אותו. אור תמיד נלחם כדי להשיג את מה שהוא רוצה, בדרך שלו, בשקט. אימץ ואימן את עצמו עד שהצליח. עד שנהיה טוב בזה. אחד הדברים שהכי אפיינו את אור הוא הנחישות. התמדה בכל מה שרצה לעשות, גם אם זה לא בא לו בקלות.

אור קרא, חקר ובדק כל נושא בו התעניין. היסטוריה כללית ושל מדינת ישראל, גאופוליטיקה, טנקים, וספורט. המון ספורט. וגם אהבה גדולה למוזיקה מאוד מגוונת, כמו תחומי העניין שלו. הידע שצבר בכמעט עשרים ואחת שנותיו היה עצום. הוא אהב לצלול ולטייל ונלחם כדי להיות לוחם. מפקדיו מספרים על “בלומו” כי היה מחונן, מחושב, מתכנן קדימה, תמיד יודע מה קורה, איפה כל אחד נמצא, מה צריך לעשות. מול הגאונות ותדמית הילד הטוב, היה לוחם אמיץ ומעז מהקרב הראשון.

גדי שמר, המחנך של אור: "בטיול שנתי בכיתה י"א, כאשר כל התלמידים הביאו אוהלים קטנים, אור הגיע עם אוהל ענקי שיכול לאכלס עשרה אנשים. אור, באהבתו הגדולה לחברים, ריכז את כולם באוהלו, שם בילו יחד את הלילה למרות הגשם השוטף. אור אהב את חבריו אהבה גדולה וחשב עליהם תמיד".

השירות בהנדסה קרבית היה החלום של אור. ב-7 באוקטובר הוא היה בחופשה בבית וב-06:30 כשהחלו לזרום הידיעות, הוא ארגן את חברי הפלוגה ותוך זמן קצר כבר היה מוכן לתזוזה עם הציוד והנשק. אור וחבריו לפלוגה נלחמו בעזה במשך 8 חודשים רצופים עם חופשות מעטות מאוד. אור השתתף במתקפה בשכונת תל סולטן ברפיח, פעולה שבה נהרגו כ-50 מחבלים. עם סיום המתקפה, כוחות חיל רגלים, שריון והנדסה מחטיבה 401 נכנסו בשיירות של רכבי קרב משוריינים ונערכו לפעולה נוספת. עם הגעתם למקום, נורה טיל נ״ט על הנגמ״ש בו שהה אור. הטיל פגע בחומרי הנפץ שהיו עם הלוחמים וגרם לפיצוץ עז באותו נגמ״ש המכונה נמר”ה. שמונה חיילים נהרגו באסון, ביניהם אור.