תמר סמט ז"ל

תמר גדלה במושב עין ורד ולאחר מכן בפרדס חנה-כרכור. היא למדה בחטיבת הביניים בביה"ס ובלטה כנערה מיוחדת. בהירת תלתלים וירוקת עיניים, היתה ילדת טבע, נהגה ללכת יחפה ולשוטט בשדות. הייתה לה חיבה מיוחדת לחיות, ובמיוחד לכלב המשפחה, צ'יף, והיא נהגה לאמץ חתולים. תמר היתה רגישה ואמפתית ופיזרה בסביבתה רוגע ושלווה. בתוכה רחשו אנרגיות והומור. המוזיקה הייתה חלק משמעותי ובלתי נפרד מחייה. היא למדה לנגן על צ'לו, והקליטה שירים בקולה העדין. לתמר היה חוש וסגנון אופנתי ייחודי. אוסף הבגדים שלה כלל פריטים ממגוון סגנונות ותקופות. בשירות הלאומי שירתה בעמותת "הגל שלי" – שמסייעת לנוער במצבי סיכון "לעלות על הגל" , שם נחשפה לגלישת גלים.

ליז יפת, המחנכת של תמר: "תמר שלנו – ציפור חופשייה לנצח. קשה לדבר על תמר בזמן עבר. קשה לעכל את האובדן, את הכאב החד שממלא את הלב מאז אותו יום נורא, השביעי באוקטובר, שבו תמר ניסתה להימלט מהתופת ולא זכתה להגיע לחוף מבטחים וכל מה שהיא רצתה זה רק לשמוח ולרקוד.
קשה להאמין שהציפור החופשייה הזאת, הילדה עם הנשמה הגדולה, כבר לא איתנו. תמר הייתה ילדה יפיפייה – מבפנים ומבחוץ. ציפור חופשייה בנשמתה, כזו שתמיד חיפשה מרחבים, חיפשה לגעת בעולם בדרכה שלה. היא אהבה מוזיקה, אהבה את הטבע, את הים הפתוח, את הרוח שמלטפת ונותנת דרור למחשבות. בבית הספר תמר הייתה תלמידה שקטה, אבל עם נוכחות שלא ניתן היה להתעלם ממנה. היא חיפשה את הדרך שלה בתוך המסגרת, ניסתה להביא את האישיות הצבעונית שלה גם לתוך גבולות שלא תמיד התאימו לה. והיא עשתה את זה בדרכה – בכבוד, ברגישות, אבל גם בעיקשות של מי שיודעת מה נכון לה, מה עושה לה טוב. היא הייתה אמיצה, נאמנה לעצמה, ובזה היה הכוח שלה. המוזיקה, הטבע, הים – אלה היו העולמות שבהם נשמתה פרחה באמת. הזמן חלף, ותמר גדלה, התעצבה והפכה לנערה שלמה עם עצמה. לפני כשנתיים קבוצה מבית הספר יצאה לפעילות במסגרת עמותת "הגל שלי" בכפר גלים. ושם, על רקע הים הפתוח שהיא כל כך אהבה, ראינו אותה שוב – תמר, המדריכה. חיונית, מאושרת, במקום שהיה לה טבעי כל כך. זה היה רגע של גאווה, רגע שבו ראינו את הציפור החופשייה הזו מצאה לה סוף סוף את השמיים שלה, מקום שבו היא יכולה לעוף באמת. במסגרת תפקידה כמדריכת קבוצות, תמר ליוותה את הנערים ואת הנערות במשך שנה ולימדה אותם לגלוש, להתמודד עם אתגרים ולשבור חסמים אישיים וקבוצתיים. תמר יקרה, לא כך דמיינו שניפרד ממך. לא כך חשבנו שהמסע שלך יסתיים. אבל אנחנו– נמשיך לזכור, להרגיש, להחזיק את הזיכרון שלך קרוב ללב, לספר עליך שוב ושוב, כדי שהרוח שלך לא תכבה לעולם. וכך נזכור אותך – לא רק דרך הכאב על מה שנלקח באכזריות, אלא דרך האור שהיית, דרך החיוך שלך ברוח, דרך הדרך המיוחדת שלך. תמר, ציפור חופשייה לנצח, תמיד תהיי איתנו. בלב, בזיכרונות, ברוח החופשית שתמשיך לעוף.
יהי זכרך ברוך".

אחד מהבילויים האהובים על תמר ילדת הטבע היה מסיבות טבע, ובן הזוג המועדף עליה לרקוד בהן היה לאור אברמוב, חברה הטוב. יחד הם נסעו למסיבת הנובה וחגגו עם 3000 איש. כשהחלה מתקפת הטרור, תמר ולאור נמלטו משטח המסיבה למיגונית שמחוץ לקיבוץ רעים, שם נרצחו על ידי המחבלים שעברו בין המיגוניות. ההודעה נמסרה למשפחה לאחר שבעה ימי חיפושים.