סמ"ר שמעון-אלרואי בן שטרית ז"ל

שמעון-אלרואי, בנו של רפי, ראש העיר בית שאן לשעבר, היה נער בעל חיוך שובה לב וטהור, בעל ענווה משולבת בעוצמה פנימית ועיניים שלא השאירו אף אחד אדיש. מגיל צעיר בלט בחוכמתו ובידענותו, ביכולתו לנתח מצבים, להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטות באופן מושכל. אהב לקרוא ולחקור צפונותיהם של נושאים בלתי שגרתיים, כאלה שלא נכללו בתוכנית הלימודים הרגילה; התעניין בפוליטיקה, בסיפורי גבורה ובמורשת קרב, התמצא באקטואליה עכשווית ובשאר נושאים שעל סדר היום והיה בעל ידע כללי רחב. לשמעון-אלרואי אנין הטעם, הייתה נפש של יוצר וכישרון מולד בבישול ובנגינה – הוא אהב לבשל, היה מוסיקאי וניגן על מגוון כלי נגינה, ערך סרטונים וגם עסק בעיצוב גרפי. בשנות התיכון, הצטרף לתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" הפועלת בקרב צעירים עם צרכים מיוחדים, ובמסגרתה חנך ילד עם תסמונת דאון ויצר איתו קשר מרגש. כמו כן היה חניך ובוגר תנועת בני עקיבא.

שמעון-אלרואי היה מחובר מאוד למשפחתו וקשור לאחייניו. בילדותו היה ילד שקט וביישן, כמעט נחבא אל הכלים, אך ככל שהתבגר נחשפו מידותיו הרבות, הוא מצא את מקומו, זקף את קומתו והפך לפרח יפהפה, מוקף חברים – מנהיג בהתהוות.

שמעון-אלרואי התגייס לצה"ל והוצב בחיל מערך הגנת הגבולות שבזרוע היבשה. את הטירונות הקרבית סיים בהצטיינות. הוא יצא לקורס לוחמי איסוף שבו הוכשר כמפעיל בלון תצפית והוצב בגדוד 414 במוצב פגה, הממוקם בחלקה הדרומי של החטיבה הצפונית בעזה. בקיץ 2023, כשהוא כבר בדרגת סמל, חלו שינויים מערכתיים בצה"ל שבעקבותיהם הוחלט להעבירו לבסיס נחל עוז. כשהחלה המתקפה, יצאו שמעון-אלרואי וחמשת חבריו לצוות הבלונאים להגן על אמצעי התצפית, עד שהבינו כי בוצעה חדירה למוצב. מפקד המחלקה סיפר על שיחת הטלפון האחרונה עימו, שבה ביקש הנחיות ונשמע רגוע וקר רוח. זמן קצר לאחר מכן, אבד הקשר עם שמעון-אלרואי וחבריו. במשך כשעה וחצי לחמו חמשת הבלונאים בגבורה עילאית מול עשרות מחבלים בקרב פנים מול פנים, והרגו רבים מהם – עד שנפלו בקרב. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.