נעמה מועלם ז"ל

נעמה היא ביתה של רחל, היועצת החינוכית בבית הספר אורט אמירים בבית שאן.

נעמה היתה נערה נבונה, רגישה, טובת לב ומלאת שמחת חיים. יפה מבפנים ומבחוץ, חרוצה, חכמה ואנרגטית. חיוכה הרחב, והצחוק המתגלגל הלכו לפניה. חוש ההומור המפותח, ואהבת החיים הקיפו אותה בהמון חברים וחברות. נעמה הייתה דעתנית, בעלת עקרונות, שאפתנית ולוחמת, הציבה לעצמה מטרות והשיגה אותן. כמי שגדלה במשפחה של משפטנים, נרשמה לאחר שירותה הצבאי ללימודי משפטים, הוסמכה כעורכת דין וכשנה לפני הירצחה פתחה משרד בראשון לציון יחד עם אחיה. היא אהבה את זה, והייתה מוכשרת לזה. נעמה אהבה את החיים וידעה להוקיר את הדברים שהיו הכי חשובים לה כערכי יסוד – המשפחה והחברים.

חגית עמר, המחנכת של נעמה: "נעמה למדה בכיתת המצויינות במגמת כימיה וביולוגיה. תלמידה מצטיינת. איכותית. ערכית. תמיד דאגה לכולם ונלחמה למען כולם. תמיד נלחמה על הצדק. היה ברור שתלמד משפטים ונכון היה לה עתיד מזהיר בתחום. חברותית. טובת לב. תמיד שמחה בחלקה. נעמה היתה חברת נפש אמיתית לכל כך הרבה בנות. משענת חזקה ויציבה, אבידה כל כך גדולה. הלב נשבר לרסיסים. בצער גדול שמענו על הירצחה של נעמה בשבעה באוקטובר. נעמה היפה והנעימה. התלמידה האהובה. ילדה יפה דעתנית וחכמה ועם זאת צנועה כל כך. היושרה שלה. הבגרות שלה. כאילו לא היתה ילדה. הרבה מעבר לגילה. עבורי זו היתה זכות גדולה לחנך אותה. כל כך אהבתי אותה.את שמחת החיים שלה. ובכל הזדמנות שנפגשנו מילאה את ליבי בשמחה.
חבל על שדאבדין ואינן משתכחין. לנצח אנצור אותך בליבי. תהא מנוחתך עדן תחת כנפי השכינה".

מספר שעות לאחר ארוחת החג, נסעה נעמה עם שלושה חברים למסיבת הנובה, ברכב הירוק שלה, שכולם כינו 'הצפרדע'. כשהמתקפה החלה, יצאו נעמה וחבריה ממתחם הפסטיבל ובהתאם להכוונת שוטרים נסעו לכיוון צומת נתיבות. סמוך למושב יכיני הבחינו מולם בטנדר של מחבלים ובניידת של ימ"ר נגב. הנהג, אחד מהחברים, עשה פרסה ונסע נגד כיוון התנועה. באותו הרגע נעמה שישבה במושב האחורי נורתה בגבה. החבורה העלתה את נעמה לאמבולנס והם עצמם נכנסו למיגונית שהייתה באזור. נעמה נפטרה במהלך הנסיעה לביה"ח סורוקה.