סמל נועם אלימלך רוטנברג ז"ל

נועם אלימלך היה ילד שני במשפחה. אח לאשר, ציפורה, שמעון, מנחם, משה, ישראל, יוסף, חנה, יהונתן, נעמי, יהודית, שלמה וידידה. נקרא על שם ספרו של רבי אלימלך מליז'נסק, "נועם אלימלך", חיבור מרכזי של החסידות המוקדמת, שראה אור ב-1787, ובו מנוסח רעיון הדבקות בצדיק בהיותו חוליה מקשרת לאלוהות. נועם אלימלך גדל בבית חרדי בשכונת רמות בירושלים.

ילד חכם מאוד, סקרן ובעל חוש טכני מפותח. בני משפחתו אמרו בחיוך שהוא יכול לשבור מכשיר רק כדי לבדוק איך הוא פועל, ואז להרכיב אותו מחדש. בורך בקסם אישי רב, טוב לב ואכפתיות. בעל מידת החסד, שהתחבב במהירות על רבים, יצר בקלות קשרי חברות, התמיד בהם והיה חבר אמת. למד בתלמוד תורה בשכונה, והמשיך את לימודיו בישיבה בשכונת שערי חסד בירושלים ובישיבות נוספות בעיר. עבר ללמוד בישיבה החרדית-ליטאית "תושייה תפרח", השוכנת במושב החרדי תפרח בצפון-מערב הנגב. לאורך שנות התבגרותו היה נועם שרוי בלבטים רוחניים, שגרמו לו סערת רגשות ורצון לחפש תשובות לשאלות הנוקבות שהתעוררו אצלו. אביו, הרב רוטנברג, סיפר כי נפשו של בנו הייתה צמאה למענה על תהיות רבות שנגעו בענייני אמונה, במשמעות קיומו על פני האדמה ובמהות ייעודו כאדם. לאט-לאט החל נועם לחפש לעצמו מסלול ייחודי השייך רק לו.

נועם עבר לגור עם חברים קרובים מהישיבה, בתחילה במושב תפרח בסמיכות לבית משפחת ריבלין אשר שני מבניהם נהרגו אף הם באותו יום. לאחר מכן עבר להתגורר בבאר שבע ואחר כך באשקלון. היה נחוש בדעתו לסלול לעצמו דרך חדשה, ופעל לשם כך באופן נמרץ, כשהוא שלם עם עצמו. במשך הזמן הציב לעצמו יעדים חדשים, ועשה מאמץ לעמוד בהם. ידע להתחבר עם אנשים בעלי דעות שונות, ליבו היה פתוח לכל אדם באשר הוא, והוא קירב אליו דתיים וחילוניים כאחד, ללא שיפוטיות. התהליך המורכב שעבר, והמהפך שהתחולל בחייו, למרות הקשיים הרבים שהיה שרוי בהם, לא יצרו אצלו תקופה של משבר. בין השאר שיפר את שליטתו בשפה האנגלית בעזרתה של אימו, כי סבר שיידרש לאנגלית טובה בעתיד. לאחר שאביו התייעץ עם ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, הרה"ג רבי גרשון אדלשטיין זצוק"ל, מנהיג הציבור החרדי-ליטאי, החליטו הוריו של נועם להמשיך כמקדם לתמוך בו באהבה, וללא סייג, ולשמור איתו על קשרים הדוקים, למרות הקושי שהתהליך שעבר עורר אצלם. בעקבות החלטה זו שימשה לו משפחתו עוגן יציב, ובביקוריו בביתו התקבל תמיד בברכה ובשמחה. האהבה ששררה בינו לבין אחיו נשתמרה במלואה, ואף העמיקה. כשנפגש עם אחיו, שוחח איתם ארוכות, הקדיש זמן לכל אחד מהם, שיחק איתם, ואף עזר למי מהם להתכונן למבחן בגמרא או במתמטיקה. כששאלו אחיו על עולמו ועל אורח חייו, ענה להם בפתיחות ובכנות.

נועם החליט להתגייס לצה"ל כדי לתרום למדינה, ובו-בזמן ראה בשירות הצבאי דרך לרכוש מקצוע. גם על צעד זה שנקט, הוריו היו לצידו לסייעו במה שהיה ביכולתם לעזור לו ואף ביותר מכך. בזמנו החופשי, לאחר שעות השירות, הקים אתרי אינטרנט לאנשי עסקים, התמקצע בכך וזכה אף בכך להצלחה רבה. כמו כן, עוד הרבה לפני כל המהלך שעבר בחייו, למד בעצמו לנגן במגוון כלי נגינה, כמעט ללא עזרה, ובמיוחד נהנה לנגן בגיטרה. במסגרת רצונו לתרום לקהילה התנדב ללוות צעירים אוטיסטים ועזר להם להתנהל בדירת שותפים. בדירתו שלו גידל חתולה. כשנשאל על דרכו בעתיד, הצהיר על כוונתו ללמוד לתואר הנדסאי תוכנה ולעבוד בחברת היי-טק.

צוות המכללה: "נועם סטודנט במחלקה לתוכנה בהתמחות FULLSTACK במסלול – פרויקט שח”ר. נועם הגיע ללימודיו במכללה ללא תעודת בגרות. לאחר שהשלים אותה, החל את לימודיו וסיים אותם בהצטיינות יתרה. הוא תכנן להמשיך ללימודי הנדסאי תוכנה בסמסטר הבא, מיד לאחר חג שמחת תורה."

ביום 19.12.2021, כחודש לפני יום הולדתו העשרים ושתיים, התגייס לצה"ל ושירת בחיל הקשר והתקשוב. עבר טירונות, סיים בהצלחה רבה קורס תכנות מחשבים, ושירת כמתכנת במפקדת פיקוד ההכשרות והאימונים, במחנה בר לב שליד קריית מלאכי. פיקוד זה, שנפתח בשנת 2020, נועד לאגד את כלל ההכשרות והאימונים בזרוע היבשה במקום אחד, שיהפוך לליבת הידע בכל הקשור לתחום. נועם הצטיין מאוד בתפקידו, זכה להערכת מפקדיו, ושבועות ספורים לאחר השיבוץ התמנה לראש צוות.

במהלך חופשת סוף שבוע מהצבא, נסע לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" ליד קיבוץ רעים בעוטף עזה, כדי לעבוד שם כאיש צוות ההפקה. כשהגיע למתחם עבד בו בחברת חבריו הטובים, ארבעה אחים לבית משפחת ריבלין, ונהנה מהמוזיקה ומהאווירה. על פי התכנון, היה אמור לשהות במקום עד שבת הצוהריים, לסייע בפירוק ההפקה ולחזור לביתו. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בשעה 6:29 בבוקר נשמעו אזעקות במתחם פסטיבל המוזיקה עקב מטחי רקטות שנורו מרצועת עזה. כמה דקות לאחר מכן הוחלט על סגירת האירוע, ושוטרים החלו בפינוי אלפי הצעירים שבמקום. בשעה שבע הגיעו למתחם מחבלים רבים והחלו לירות במשתתפי הפסטיבל.
אחרי הבהלה הראשונית, נועם התעשת, ובמקום לברוח מהמקום, התחיל להרגיע את האנשים שסביבו, שנראו מבוהלים מאוד, והגיש להם מים. כשקולות הירי הלכו והתקרבו, הסביר נועם לשתי צעירות איך להיכנס מתחת לבמה שבמתחם ולהסתתר שם. הן עשו כדבריו והמחבלים לא איתרו אותן. שתיהן ניצלו בזכות העצה הטובה שנתן להן.

ברגעיו האחרונים, כשהוא מוקף פצועים, אמר נועם ביחד איתם את תפילת "וידוי", הנאמרת לפני המוות ("אִם אָמוּת, תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי") ואת תפילת "שמע ישראל". באמירת התפילות התכוון כנראה להעניק לצעירים מעט נחמה והקלה לפני מותם. דקות אחדות לאחר מכן ירו בו מחבלי חמאס והרגוהו.

במתחם הפסטיבל אותר מכשיר הטלפון הנייד של נועם, והוא הובא להוריו. כשפתחו את המכשיר ראו כי בחר לכתוב בסטטוס שבוואטסאפ את הפסוק מהמשנה, מדברי הלל הזקן: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (מסכת אבות, ב, ד). פסוק (אמרה) זה (זו) מייצגת את גישתו של נועם לזולת, שבמרכזה הכלה של האחר, ללא כל שיפוטיות. כל אימת שהבחין באדם הנכשל במעשיו, נמנע מלדון אותו לכף חובה, אלא ניסה להבין את מניעיו, את מחשבותיו ורגשותיו, ואת האפשרויות שעמדו לפניו.