בר זהר ז"ל

בר גדלה בגן יבנה. בגיל שבע אובחנה כמחוננת, ושנה לאחר מכן התחילה ללמוד מתמטיקה ומשפטים בשלוחה של אוניברסיטת 'בר-אילן' ביבנה. בתיכון היתה תלמידת כיתת מופ"ת (מתמטיקה, פיזיקה, תרבות), וסיימה בהצטיינות יתרה במגמת ביו רפואה. בהמשך עברה עם משפחתה לכפר ורבורג, סמוך לקריית מלאכי. בר היתה תלמידה ערכית וחכמה להפליא, דעתנית ובוגרת. בעלת חוש הומור מיוחד וצחוק מתגלגל, רגישה לזולת ומלאת נתינה ואהבה. בר הייתה מחוברת מאוד למשפחתה ולחברים. תמיד מוקפת בהם, השכילה לקשר ביניהם ולהפוך אותם לחבורה גדולה ומאוחדת. בנוסף, אהבה בעלי חיים, ובמיוחד את ראגנר, הכלב שלה.

אתר לזכרה של בר

יוגב, המחנך של בר: "זכורים לי כל כך הרבה רגעים עם בר בשלוש השנים בתיכון, שבכולם הסתכלתי בהערצה של מחנך על תלמידה שתמיד הצליחה "להפיל לי אסימונים". החל מהשיחה הראשונה בתחילת כיתה י'. בר נכנסה למשרד, הציגה את עצמה בחיוך רחב ומיד הציעה את עזרתה בכל. לאורך השנים הכרתי יותר ויותר את בר, שתמיד תמיד הייתה מעורבת בכל, פרפקציוניסטית מלאה במובן החיובי של התואר… תמיד זכרה להסתכל ימינה ושמאל, להיות רגישה לתלמידים בכיתה ולחברה בכלל. להוביל ולקחת על עצמה כל משימה כיתתית. בשיעורים בכיתה תמיד ידעה לשאול את השאלות החריפות, להביע עניין בכל דיון וכמובן את דעתה. גם אם אחרים לא אהבו לשמוע אותה. תמיד הציגה טיעונים חכמים, מבוססים… אהבתי מאוד לשוחח עם בר, השיחות האישיות שלנו הפכו להיות שיחות עמוקות בנושאים שונים, תמיד ניסיתי להראות לה את הצדדים הטובים של המטבע, כאשר היו רגעי משבר של גיל הנעורים, של התייאשות מהלימודים. בר תמיד הצליחה להתעשת, ליפול ולקום, ותמיד בהצטיינות. בפעמים הבודדות שדיברנו כאשר הייתה בצבא שמעתי את ההתלהבות בקולה על התפקיד, החברים שצברה והמשמעות הגדולה שהרגישה בשירות. את המורשת שלך השארת, קבוצת החברים בכיתה שתמיד היית במרכזה מלוכדת ושומרת על קשר, לראות אותם צומחים וגדלים עושה טוב אך גם צובט בלב לדעת שאת לא צומחת וגודלת יחד איתם. נזכור אותך תמיד, עצובים ואוהבים מאוד…"

אדית פילוסוף, המחנכת של בר בחטיבת הביניים: "ברבור שלנו, הכרתי אותך רק בת 12 עם בגרות של בת 30. ערכית, רואה את כולם, הקול המאזן של הכיתה, מדבררת בעיות ואתגרים לטובת הכלל. מורדת חיננית קראתי לך ואת צחקת צחוק מתגלגל שנשמע למרחקים… חוש הומור ושנינות מאפיינים אותך, לבך הרחב מכיל את כולם."

בר התגייסה למודיעין, סיימה בהצטיינות קורס מש"קיות ביטחון מידע ושובצה ביחידה הרב-ממדית (רבמ"ד, יחידה 888 הידועה גם כ"יחידת רפאים"). גם שם בלטה. כשראש המטות המשולבים של ארצות הברית הגיע לביקור ביחידה, הרמטכ"ל דאז, אביב כוכבי, הציג אותה בפני הגנרל שהתרשם ממנה והעניק לה מדליה של הצבא האמריקאי. מיד עם סיום השירות הסדיר התנדבה בר למשך שלושה חודשי מילואים ברצף ביחידה, וגם לאחר מכן המשיכה לעשות ימי מילואים רבים. לאחר שחרורה נסעה אל דרום אמריקה.

אל המסיבה ברעים הגיעה יחד עם ארבעה חברים שהכירה במהלכו. כשהחלו האזעקות, בר התקשרה לאביה וביקשה ממנו שיחלץ אותם, והוא הפציר בה להיכנס עם חבריה למכונית ולהימלט משם. באזור קיבוץ בארי הם נתקלו במחסום משטרתי, שבו הורו להם לעשות סיבוב פרסה ולחזור לרעים בגלל חדירת מחבלים לאזור. הם נשמעו להוראות, משנים את כיוון הבריחה ובדרך נתקלו במחבלים, שירו עליהם. בר נפצעה בירך מהירי. היא נהגה פצועה ומדממת וכשהיא במצב זה עברה מהרכב שלה לרכב אחר על מנת לחלץ את חבריה, התעקשה לחזור לחפ״ק על מנת להתריע בפני השוטרים על הימצאות המחבלים בכביש 232 ושיפסיקו לשלוח לשם את מבלי המסיבה. בעקבות הודעתה השוטרים משנים את כיוון הבריחה ובכך בר הצילה מאות נוספים. שלושת החברים ניצלו, בר הועברה לחפ"ק קרוב וטופלה, אבל אז הגיעו לשם המחבלים. בר נפטרה מאיבוד דם. לירון ברדה, נשארה איתה עד הסוף וגופתה נמצאה מתחת לאלונקה של בר. רק כעבור 3 ימים זוהתה גופתה.